אני מרגישה שאני מאבדת שפיות!!!!! בעלי מעצבן אותי בלי סוף, הילד שלי מתיש אותי במיוחד בהרדמה .. הוא חזר מהמעון היום עיייף לא ישן טוב בלילה אז ראיתי שמאז שהוא חזר מהמעון הוא עייף וכל פעם שאני מכניסה אותו לחדר לישון הוא פשוט קם ויוצא מהחדר , אני איתו במיטה והוא פשוט יוצא ממנה. נעלתי אותנו בחדר שאני אוכל לשכב והוא לא יוכל לצאת ואז צרחות של החיים!! לא יודעת כבר מה לעשותתתתתת בחיי שישי לי מחשבות אובדניות. לא מסוגרת יותררררר אוףףףףףףף

עזרה!! העברתי את התינוק שלי בן 5 חודשים לטיולון והוא לא מצליח להירדם כמו שבאמבטיה? מכירות את זה? יש לכן שיטות הירדמות? מה לעשות ? מצטערת שהעברתי לטיולון

בנות הייתי אמורה לקבל אתמול או היום, לא קיבלתי. בדיקתהריון שלילית. רגישות בחזה בעיקר זרמים בפטמות. כאבים ברחם/ בטן תחתונה של מיחושי מחזור, מתיחה וכו'... אני זוכרת את התחושה מרגישה שנקלטתי, אבל הבדיקה שלילית...מה עושים? מפחדת שמשהו לא תקין חס וחלילה. יש היסטוריה של 3 הפלות לא ברצף, 3 ילדים ברוך השם, מזהה את התחושות. אך בהריונות הקודמים תמיד בכל בדיקה ישר היה חיובי כשזה אכן היה הריון....יודעת שבדיקת דם הכי אמין, אבל מרגישה שכל עוד בדיקה ביתית שלילית אז מה הטעם...

איך מוחקים אנשים מהחיים? אנשים שלא כלכך מעוניינים בקשר איתי. לא ברור למה. מסננים הודעות בלי בושה, קוראים את ההודעה ולא מגיבים. אלו נשים, שהחשבתי אותן בעבר לחברות שלי. עם הזמן הקשר נהיה יותר ויותר מרוחק. מהצד שלי תמיד ניסיתי לתחזק אותו, הצעתי להיפגש מלא פעמים. וכל פעם ביטלו לי עם תירוץ עלוב אחר. ואחרי התירוצים הן עברו לסינונים. עכשיו זה לא שאני שולחת להן הודעה כל יום. פעם ב.... נגיד אחת ילדה, לא סיפרה בכלל (בהריון הראשון נכנסה לי לרחם ודרשה לדעת אם אני בהריון. כשהיא בירכה אותי ליומולדת שנה של הילדה, היא שוב נכנסה לרחם ושאלה מתי אני מתכננת להביא אחת או אחות לילדה שהזמן מתקתק)בקיצור לא סיפרה בעצמה, שמעתי במקרה. בירכתי אותה. ייעצתי לה. קיוויתי לאיזה שינוי. הצעתי לה להיפגש, בהתחלה זרמה, ואז התחילו התירוצים. כל פעם משהו אחר. באחת הפעמים שסיננה אותי, פגשתי אותה במקרה. זרקתי לעברה "אחלה סינון דפקת" אבל היא התעלמה. זה לא רק היא, זה כל אלו שהחשבתי אותן לחברות. הן נכנסו לי לרחם בתחילת ההריון, ועוד לפני שהייתי מוכנה לספר, דרשו לדעת אם אני בהריון. כשהן נכנסו להריון, לא טרחו לשתף. אבל גם אחרי הלידה לא שיתפו. גיליתי תמיד בפוסט בפייסבוק. עצוב שככה הן בחרו להתנהג. בצביעות. עצוב לי שהן דוחקות אותי לפינה כל פעם מחדש. הן כבר לא חברות, מזמן כבר לא. אבל הן אלו שעברתי איתן ים חוויות. חלקן היו איתי ברגעים עצובים ושמחים, הרגעים שעשו אותי מי שאני. קשה להתנתק מהן לגמרי. אבל אני מבינה שאין פה שום רצון להיות איתי בשום קשר. אפילו לא קשר וירטואלי. אני כבר הפסקתי לצפות לפגישות איתן. אני מעולם לא חפרתי להן או העקתי עליהן עם הודעות. בחיים. עוד לפני שהפכתי לאמא הבנתי שאין טעם להמשיך בקשר החד צדדי שנוצר בינינו. חלקן כבר שנים שלא מברכות ביום הולדת. בפעמים הממש בודדות שנפגשנו(יכולה לספור על יד אחת) הן כאילו מראות עניין בי ובחיי, מתלהבות מכל מה שאני מספרת.. מתלהבות מהילדות שלי. משערת שיש שם גם משהו שקשור לקנאה בי. אולי גם הערצה כלפי כי אני מגדלת את הילדות לבד, בעלי כמעט לא נמצא בבית. הבעלים שלהן לעומת זאת בכל מפגש כזה, היו אלו שהרימו לי, ושיבחו אותי ואת היכולת שלי לגדל את הילדות בצורה נפלאה כזו לבד. מרגישה סתומה כלכך שאני ממשיכה לנסות. מרגישה מפגרת לגמרי שאני לא עוזבת אותן בעבר, וממשיכה את העתיק בלעדיהן. כי הן גם ככה לא חלק ממנו. איך מוחקים אותן מהחיים מבלי להצטער על הצעד הזה?

מתי ההרשמה לגנים ולמעונות מפחדת לפספס את זה מישהי יודעת!!