אנחנו זןג בני 27 עם שני ילדים בני 3 ו- חודשיים. בעלי לא מוכן שנהיה לבד בזמן המלחמה בבית רק אנחנו(שנינו עם הילדים) בהתחלה הוא הזמין את כל המשפחה שלו להיות אצלנו כי רק לנו יש ממד בבית והייתי צריכה לארח את כולם(ואני אחרי לידה) ועכשיו נסענו לאח שלו בעיר אחרת עם כל המשפחה שלו ומדובר בהמון אנשים(כ10 נפשות) אני ממש רוצה לחזןר לבית לפינה שלי לשקט לסדר יום של הילדים לתזונה הבריאה והיכולת שלי להמשיך כרגיל בחיים אבל הוא לא מוכן שנהיה לבד בבית. לא מבינה את הקטע הזה חייבת כבר פרטיות וכל פעם שאני מדברת איתו על זה הוא טוען שאני לא אוהבת אנשים ולא אוהבת להיות ביחד עם כולם וגורם לי להרגיש רע שבאלי קצת שקט בזמן ההזוי הזה. באלי שהילדים ימשיכו בשגרת יום שלהם כרגיל שנת צהריים, לעלות למיטןת ב19:00 בערב ארוחות כמו שצריך וכו. נמאס לי להיות ערה מ6 בבוקר עד 1,2 בלילה כי כולם כאן ישנים עד מאוחר וערים עד מאוחר