בנוסף למצב הביטחוני הקשה הזה מרגישה קושי בתקשורת עם בעלי. כרגע בחודש חמישי לא מצליחה לקבל ממנו שום טיפת הכלה וסבלנות (בכללי). זה מתבטא בזה שרק חזרנו מחו"ל, שם עלינו לנק' תצפית עם מלא מדרגות וכבר היה לי קשה (בכללי אני לא מתלוננת בהריון ומתקתקת הכל, כולל עבודה ותחזוקת הבית) ואמרתי לו שכבר קשה לי לעלות אז אמר לי "את כולה בחודש חמישי"... בכללי, אנחנו יכולים להתווכח והוא יצרח עליי ברמה שאכנס ללחץ. צופים בחדשות והוא יבקש שאשהה את הטלוויזיה באמצע כדי שאתפנה להקשיב רק לו למשהו שרוצה להגיד בהקשר, חוזרים מקניות זה מובן מאליו שאני מסדרת הכל לבד והוא נעלם לענייניו ועוד מלא דברים קטנים. והחלק שלי- אני יותר חסרת סבלנות מהרגיל ומנסה לעבוד על זה ואומרת לו שפשוט יבין ויניח ולפעמים עושה ככה וזה באמת עובר ציקצאק (כמובן שחוסר הסבלנות לא מתבטא חלילה בחוסר כבוד וכו). כשאני מנסה לדבר איתו ברגוע בשקט להסביר לו מה מפריע לי, מה זה גורם לי- אבוד מראש... או שהוא מאשים אותי במצב, או שקם והולך לי בפנים או שאפילו אומר לי "לא רוצה לשמוע אותך". מעבר לזה, הוא מלחיץ בהקשר למצב הנוכחי ובכלל. לא יודע להוות משענת ביטחון, מרגישה שאני זו ששם כל הזמן כדי לא לצאת מפרופורציות ואיזון. מרגישה שאין שותף לפעמים, שאין הבנה.. לא יודעת אפילו למה חפרתי לכן פה.. מניחה שבעיקר לפרוק ובעיקר אולי יש לך רעיונות מה אני יכולה לעשות...