
משתמשת פורטי11 באוקטובר 2023 בשעה 12:28
תחילת חודש תשיעי, גרה במושב בין אשקלון לשדרות, כמעט כולם עזבו את המושב...
השקט שיש פה גומר את הנשמה, שומעים את האדמה בוכה.
מתה לקחת משהו להרגעה כי התקפי החרדה לא מפסיקים ואני לא מצליחה להפסיק לבכות ממש רוצה לישון קצת.. כמה כח עוד יכול להיות לנו להתמודד עם כל זה?
בכל שעה מקבלים בשורה על עוד חבר שמצאו, על עוד ילד של חברים שלא שרד את התופת... אני לא נושמת.
מדברים על הכל

💬2 תגובות