תחילת חודש תשיעי, גרה במושב בין אשקלון לשדרות, כמעט כולם עזבו את המושב... השקט שיש פה גומר את הנשמה, שומעים את האדמה בוכה. מתה לקחת משהו להרגעה כי התקפי החרדה לא מפסיקים ואני לא מצליחה להפסיק לבכות ממש רוצה לישון קצת.. כמה כח עוד יכול להיות לנו להתמודד עם כל זה? בכל שעה מקבלים בשורה על עוד חבר שמצאו, על עוד ילד של חברים שלא שרד את התופת... אני לא נושמת.
מדברים על הכלמדברים על הכל
💬2 תגובות

תגובות (2)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 באוקטובר 2023 בשעה 12:29
ממליצה מאוד מאוד להתפנות משם! אף אחד לא יכול לשאת בלחץ הזה ובטראומה ופי כמה בהריון!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 באוקטובר 2023 בשעה 13:24
קודם כל שולחת חיזוקים וכוחות, החרדה כרגע היא תגובה טבעית למצב הנוכחי ולצערי גם האבל בלתי נמנע. בהריון המצב רגיש יותר ולכן באמת ממליצה להיות עם אנשים שעושים לך טוב. כמו שאמרו לך ממליצה למצוא מקום שקצת ירחיק אותך מהלחימה ובנוסף לזה מקום שיש בו אנשים שיהיו סביבך ויעטפו אותך ויעזרו לראש להיות עסוק בדברים "שיגרתיים"(עד כמה שניתן). בנוסף יש דברים טבעיים להרגעה כמו רסקיו (במינון נמוך) ורגיעון.

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך