אתה ישן פה לידי ילד שלי, ואני לא מפסיקה לנשק אותך ולהפריע לך, עם דמעות בעיניים, אלף שאלות לאיזה עולם הבאתי אותך אני , שלבנון השניה עברה לי כמו עצם בגרון , עם כדורי הרגעה , היסטריה וזכרונות ופלאשבקים של בכי ואמא בוכה וחסרת אונים ועוד שניה מתעלפת לידי מהפחד עלינו וברחנו לתל אביב וכשהגענו גילינו שנפל לנו רקטה ליד הבית והייתי רק ילדה בת 12, לא התאוששתי , אני מלאה חרדות מרגע שהסרט אימה הזה התחיל אני לא מסוגלת להתנתק מהטלויזיה אנחנו פה בצפון וכןלם אומרים לי שאני לא עוזרת לעצמי כשאני ככה אבל איך אני אסביר להם שהראש מלא בחרדות שעבדתי כל כך קשה בשביל להביא אותך לעולם וכל היום אני רק בשאלות לאיזה מדינה אתה גדל אני רוצה לברוח , אבל לא יודעת אם במקום אחר יהיה יותר טוב הנפש פצועה , מזועזעת , רוצה להתעורר מהחלום בלהות הזה לא יודעת איך אביא לך אחים אי פעם איך מתאוששים משפחות נמחקו, הלב לא עומד בזה קשה לי כל כך לא מסוגלת לסמוך על אף אחד כל דבר קטן מעצבן אותי , שום דבר כבר לא יעזור הלב פצוע. אני מתחננת לשכוח את זה את הדברים שראיתי בטלגרם, את הדברים שרצים ברשת אני לא מסוגלת כבר בבקשה שיקרה פה נס בבקשה שזה רק חלום רע שנתעורר ממנו אין מצב שזו המציאות שהילד שלי גדל לתוכה 😭😭😭😭😭😭