השבוע אהיה נכנסת לחודש שישי ,זו הולכת להיות בעזרת ה׳ הנכדה הראשונה לאמא שלי,כלכך חיכנו להריון ,ומרגישה שאין תמיכה מצד המשפחה, יכולה להגיע שבת ולא ישאלו מה שלומי,מתחילה לשתף על בדיקות שעוברת ויש להם סיפור יוצר חשוב לספר. חזרנו אתמול מהמשפחה שלי ורק בכיתי לבעלי,מרגישה כלכך לבד שיש לי רק אותו. ומתחילה להרגיש כלפיהם גם כעסים,פשוט חושבת להפחית את ההגעה בשבתות,אז אמא שלי מתקשרת שנביא כי לבד,ופשוט כל השבת יכולה לדבר על עצמה ולא לשאול כלום עליי. מאד עצובה

קופונים לשיין, עומדים לפוג מי שצריכה. מוסיפה עוד בתגובות

שבוע 37+ 3 מאתמול (לאחר כמה שעות מקיום יחסים) היו לי הפרשות שקופות ונוזליות מאוד (לא רגיל אצלי גם לא לאחר קיום יחסים) במשך כל היום בלילה התחילו לי כאבי מחזור בבטן התחתונה ובטן התקשתה מאוד במשך שעתיים והייתה נקודה חומה אדומה קטנה מאוד בהפרשות השקופות התעוררתי במהלך השינה לשירותים והרגשתי נזילות שהפד התמלא, ובשירותים אכן ראיתי שזה ממש נוזל על הפד ובתנועה של הפד זה ממש מחליק מצד לצד מישהי מכירה? הריון ראשון תודה רבה

שבוע 10 הגיוני שכבר מעכשיו אני לא מסוגלת להיות עם גרביונים?

יש לי תינוקי קטן מושלם בן חודש וחצי, לפני ההריון הזה עברתי הפלה ספונטנית בשבוע 7. נתקלתי במחברת שבה כתבתי מכתב לעובר שנפל אחרי שזה קרה, כדי לפרוק קצת, לשחרר והתמלאתי בבכי. אני מרגישה ממש תחושת אשמה אני יודעת שהכל לטובה וברוך ה׳ קיבלתי את הדבר הכי מושלם בעולם הוא כל עולמי ולא הייתי משנה כלום לרגע, אני מרגישה כפוית טובה ואמא חרא שאני בוכה על תינוק שבקושי הספיק להתפתח כשיש לי את האוצר הזה כאן על ידי… הייתי חייבת לפרוק, אני יודעת שאולי אני מלקה את עצמי יתר על המידה, ואולי זו תגובה טבעית לאירוע טראומתי שעברתי, אבל יש לי מלא תחושות אשמה על זה.

מישהי עשתה קולופוסקופיה בהריון?