פוסט פריקה… מישהי מכירה את התחושה הזו שאדם אחר עוין לך כשאת בהיריון או לא שמח בשמחתך? אני מרגישה את זה מכמה אנשים וזה מעורר בי חשק לא להיות בקרבתם בתקופת ההיריון. סיפרתי לסבתי שאני בהיריון וביקשתי ממנה לא לספר והיא סיפרה לכל הבני דודים שלי ומאז הם מספרים לעוד דודים ועוד דודים למרות שיודעים לכאורה שזה סוד (אני שבוע 18 פלוס 6) ולפעמים דודים ממש רחוקים מחייגים ואומרים לי שאיזה בן דוד סיפר להם שאני בהיריון וזה גורם לי לתהות ״למה הם מדברים עלי? אנחנו לא כאלה קרובים שהם מחייגים ומספרים שאני בהיריון כאילו איזה חצופים״. זה מרגיש לי משהו מאוד אישי. זה היריון ראשון ואני לא רוצה שאנשים ידעו במיוחד לא בני דודים שאין לי תקשורת איתם ביום יום כל כך… יותר מזה, אני מרגישה שאפילו אחותי (שאני לא בקשר איתה ביום יום אלא פעם בכמה חודשים מדברות - לא מסתדרות בכלל) עוינת לי להיריון. ביום שסיפרתי לה ביקשתי ממנה לא לספר ובאותו היום היא סיפרה למלא אנשים מול הפנים שלי למרות שאמרתי לה לא לספר. היא סיפרה וצחקה ואמרה לי שזה ״פתטי״ לשמור על זה בסוד. מאז נוצרה לי הרגשה שלא באלי שהיא תראה אותי יותר בתקופת ההיריון (במלא נפגשות פעם בכמה חודשים והיחסים בנינו גרועים) האם אני משתגעת או שהרגשות שלי תקינים? קרה למישהי? יש לנו התאספות ומפגש משפחתי עם הדודים (קורה פעם בשנה אם בכלל) אצל סבתי… ואני כבר אישרתי הגעה אבל מצד שני אני חושבת לא ללכת… אני שונאת את זה שמדברים עלי מאחורי הגב, גם אם זה לא משהו שלילי אבל עדיין! מרגיש לי מרעיל שלוקחים משהו אישי ורואים בו רכילות או לא מכבדים את הבן אדם שביקש לא לספר שהוא בהיריון ! באלי שלא יראו אותי עד הלידה ! לא רוצה לתת להם את התענוג והמבטים עלי… מה אתן חושבות? אם הייתן בנעליים שלי כמובן.