היי בנות, אשמח לעצה או תמיכה ובעיקר לפרוק. אני ממש על סף לסיים את ההנקה וקשה לי מאוד. תינוקת בת כמעט חודשיים, עד עכשיו על הנקה מלאה (+בקבוק תמל אחד בערך פעם בשבוע). התינוקת יונקת טוב יחסית אבל לא "מאוהבת בציצי" כמו שכולם מתארים. היא יונקת רק למטרת אוכל. לא נרדמת על הציצי, לא מוצאת בו נחמה כשכואב לה, לא נשארת הרבה זמן ולא רוצה אותו בכל הזדמנות. ממש אוכלת וביי. וגם היא לא תמיד רוצה ואני צריכה "לעבוד" כדי שתתחבר ותיקח. כשכואבת לה הבטן היא לא תתחבר בתוקף ומוכנה לקחת רק בקבוק. כשהיא ממש בוכה, גם אם זה מרעב או מכל סיבה אחרת, היא לא מוכנה לינוק ולא מנסה אפילו להתחבר. כשהיא מתחברת ויונקת טוב זה מרגיש מושלם ואני מאושרת, ואז פתאום היא לא רוצה. אני מציעה לה ציצי והיא ממש יכולה לצרוח על השד ולא תנסה להתקרב לפטמה אפילו, זה ממש עושה לי תחושה נוראית. אגב, היא לוקחת בקבוקים בכייף גם תמל וגם שאוב (אין מצב שאהיה שואבת בלעדית). אני מרגישה שאני כבר נלחמת סתם ואולי זה לא שווה את זה. מצד שני כואב לי נורא לסיים להניק ואני מרגישה שנכשלתי. אני רוצה לתת לה את הטוב ביותר אבל נראה שהיא פשוט לא מתלהבת ולא רוצה. מישהי חוותה הנקה כזאת? מה לדעתכן אני צריכה לעשות?