אני בשוק! ואני צריכה עזרה איך להתמודד עם המצב בדיפלומטיות. אשמח לעצות היום הבן שלי בן ה 5 שיחק בחוץ בשלב מסויים פגשנו חבר שלו מהגן אני אקרא לו ״משה״ לצורך הדיון. הילדים שיחקו יפה ואז משה אמר שנמאס לו והוא רוצה ללכת הביתה והבן שלי רצה להצטרף אליו ולבקר אצלו. הוא כבר היה אצלו בעבר. האבא של משה אמר אל תדאגי הבן שלך ילד טוב אין לי שום בעיה להיות עם שניהם תבואי לאסוף אותו עוד שעה. סבבה. זה מה שעשיתי. שבאתי לאסוף אותו הבן שלי היה במצב רוח מצויין בדיוק סיים לאכול ארוחת ערב שאלתי אותו בדרך הביתה באיזה משחקים שיחקו. הוא אמר לי ״שיחקנו בלגנוב כסף מאבא של משה ולהחביא אותו במגירה של משה״ מהההה? שאלתי אותו ומה אבא של משה אמר? ״הוא אמר אוי אוי אוי״ הוא עונה לי. הסברתי לו ש״לגונב זה דבר מאוד מאוד חמור ובטח ובטח שכסף. הבן שלי אמר - אבל אצלהם זה היה משחק היה ממש כיף והאבא אמר שימצא אותו בסופו של דבר. שוב הבהרתי לו את חומרת המעשה. ראוי לציין שהילד שלי הוא ילד טוב שלא סוטה בחצי הבוהן מהכללים כך ברור שזו לא הייתה יוזמה שלו ושאחרי שהסברתי הוא הבין את העניין. צריך גם לאמר מילה על ההורים של משה -הם אנשים נחמדים וטובים, לא קרימנלים בשום צורה, אבל הסגנון חינוך שלהם נורא משוחרר ולדעתי משוחרר מידי ( הם מאווווד היפים) עכשיו - אני די מזועזעת. ממש. ואני תוהה מה רמת התגובה הנכונה? לדבר עם ההורים של ילד? לא להרשות לבקר אצלם יותר? אולי לבקר אצלם רק עם השגחה? כי אנחנו סך הכל בקשרים טובים איתם ואני יודעת שהבן שלי הוא אחד החברים הבודדים ( אם לא החבר היחיד) שיש לילד הזה. ( לבן שלי יש עוד הרבה חברים אחרים כך שמבחינתו זו לא בעיה) מה אתם אומרות? מה הייתם עושות? אני מגזימה?