אם יש כאן אמא אחת שהיא אחרי לידה, ומרגישה נורא לפחות כמו שאני הרגשתי אחרי הלידה אז הייתי רוצה לקרוא משהו כמו מה שבא לי לכתוב כאן, אני באמת הרגשתי הכי חלשה ופגיעה שיש אחרי הלידה ברמת האנוסה, זו מילה קשה אבל ממש ככה. רק חלמתי על החיים שהיו לפני על השקט הזה שהיה לי, על הזמן לעצמי על דייט עם בעלי על ארוחת ערב בבית בשקט לא האמנתי שככה החיים שלי יראו מעכשיו ובאמת חשבתי שזה יהיה ככה לנצח אמרתי שהתינוק הוא החיים שלי אבל לחלוטין לא היתי מאוהבת עדיין לפחות לא ברמה שרציתי להרגיש. חיפשתי מטפלות/בייביסטר/ תינוקייה כל דבר שיתן לי תקווה שבגיל 3 חודשים אכניס אותו לאיזשהי מסגרת ויחזור לי האוויר אבל באמת באמת באמת שהיום, שהוא בן חודשיים ושבוע אני מרגישה אחרת, משהו משתחרר משהו חוזר לעצמו, אולי לא לגמרי אבל כבר לא מרגישה צורך לבכות כל הזמן, פחות רצון לברוח מהחיים החדשים פתאום ממש אהבה אמיתית לתינוק שלי אמנם להיות ימים שלמים עם תינוק זה לא פשוט וגם לפעמים לא כיף גמור וכל מה שבא לי זה שהוא ישן אבל עדיין ככל שהזמן עובר זה באמת הופך לקל יותר ואת מתרגלת ואת כבר יודעת מה לעשות, ואיך להרגיע ואפילו להרדים אותו ואפילו ליצור לו שגרת יום והכל נראה טוב יותר אז אם יש כאן אמא אחת מרוסקת אחרי לידה שתדעי שאני באה מהעתיד כרגע:) ואני מבטיחה לך אבל מבטיחה! שהדברים יראו טוב יותר ממש עוד מעט 🤍 אמהות אתן אלופות! כולכן גם מי שלוקח לה קצת יותר זמן