הבית של ההורים שלי הוא תחנת רכבת, כל היום נמצאים אנשים, מהבוקר ועד הבוקר שלמחרת, אני לא מגזימה, בשעה 00:00 תמיד מגיעים ים חברים, של אחים שלי של אחיות שלי, המטבח פעיל 24/7 סעודות להמונים, תמיד רעש, בלאגן, בחיים אין מגבת נקיה להתקלח איתה כי הכל על רטוב מסריח..הכיורים תמיד מלאים עד הסוף והריצפה דביקה, אני ובעלי כשאנחנו מגיעים, אף פעם לא מסדרים לנו חדר, ואם יש חדר מסודר, אחד האחים שלי ישן בו וכשאנחנו מגיעים לא נעים להעיר אותו...מאז שאני קטנה אני שפחה בבית, עושה הכל, כלים, כביסות, מבשלת, ניקיונות ובנוסף לא זוכה שמישהו יספור את הקושי שלי, שקשה לי לישון כשכולם כל הזמן עושים רעש, שיש מוזיקה עד אור הבוקר ושכל החברים של אחי מסתובבים בבית כל שעות היממה!!! ההורים שלי נרדמים ככה, וגם שאר בני הבית, ורק אני שנים סובלת. אמא שלי תמיד אומרת לי שאני לא צריכה לנקות/לבשל ושאנוח..איזה לנוח אני חודש שביעי כל סוכות רק עבדתי כמו חמור (אין לנו גינה אז היינו חייבים להיות שם בשביל הסוכה) מבשלת, מנקה, עושה קניות, כלים...פשוט גיהנום! ואם לא אני זה פשוט לחיות במזבלה, הבוקר כשקמתי (אחרי שהלכתי לישון כשהמטבח מסודר) הכל היה הפוךך כל האוכל במקרר חוסל! פשוט סיוט!!! והקטעעע שאני ככ אוהבת את המשפחה שלי, הם טובים בהרבה דברים. ואני לא מסוגלת להיות שם יותר מכמה שעות מבלי להרגיש מנוצלת, כועסת וחסרת שקט נפשי. מה עושים?? יש לציין שביקשתי ודיברתי, לא אכפת להורים שלי.