היי בנות, אשמח לשמוע את דעתכן.. ברוך השם תודה לאל אני בהיריון שבוע 36, לפני ההיריון הייתי רזה ומחוטבת ועפתי על עצמי וזה בא לידי ביטוי ביחסי מין ובהכל, עם ההיריון החזה שגדל, סימני המתיחה וכל הנלווה הורידו אותי מאוד מבחינת הביטחון, אני מרגישה כמו הר אדם פלוס 20 קילו שהתווספו להם (תודה לאל) אני ובעלי כבר זמן רב לא קיימנו יחסים, מעל חודש, מרגישה שאני לא מושכת אותו בכלל, מרגישה שהוא כבר לא נמשך אליי... אני גם "דואגת" לומר לו כמה שמנתי ואיך אני ניראת והוא בתגובה אומר "את בהיריון" בעלי רזה וחטוב, ואני עכשיו רחוקה מזה.. מפחדת מהאחרי, מרגישה חוסר ביטחון וטרודה במחשבות

שבוע 21 התחילה לי פריחה מתחת לעיניים (מתחילות להתנפח במהלך היום) מצריך טרם או מיון או לא דחוף ברגע זה? פעם ראשונה שזה קורה לי

איזה סימנים יש להיריון שני ?? ממה שאני יודעת שזה לא כמו היריון ראשון העייפות והבחילות אני לא עושה בדיקה עכשיו כי זה מוקדם עדיין אבל מקווה שאני כן 🙏🏽🙏🏽

מי שזוכרת את הפוסט שכתבתי על הבן שלי שהמטפלת אמרה לי שהוא בוכה ואין לה איך להרגיע אותו כי הוא סרבן בקבוקים ומוצצים בקיצור היא עדכנה אותי שלא להביא אותו כי בדיוק יום למחורת הוא בכה (הוא מנוזל קצת אז אולי בגלל זה קצת מפריע לו משהו כי הוא ברגיל ממש סבבה) בקיצור ממש קשה לי עכשיו כי אני לא יכולה לצאת לעבוד וגם מהבחינה שאני יהיה איתו כל הזמן ולא תהיה לו חברה ממש מבאס היא אמרה לי שאני יחכה שהוא יגדל עוד קצת כי גם אוכל הוא לא אוכל ממש ארוחה (בן 10 חודשים) אשמח שתרגיעו אותי שהכל יהיה בסדר הייתי איזה שנה בבית ולא היה לי קל בכלל

הבן שלנו בן חודשיים ואני משלבת הנקה עם תמ"ל. כרגע הוא ישן לידנו במתחברת, ובעלי רוצה כבר להעביר אותו למיטה שלו בחדר השני. רק אני קמה אליו בלילה, ויותר נוח לי שהוא לידי. מה דעתכן?

זה הגיוני שבאפריל עברתי הריון כימי ועד עכשיו לא נקלטתי? אני קוראת פה פוסטים של רוב מוחלט שנקלט חודש חודשיים אחריי אם לא שבועיים אחריי 😳😳😳😳