היי בנות אני שבועיים אחרי לידה ראשונה. כנראה יש לי דיכאון או דכדוך של אחרי לידה, אני לא מפסיקה לבכות ולהיות עצובה. רוב הזמן סובלת ולא נהנית מהילד. אני מרגישה בכלא. אני לא ישנה במהלך היום כי אני לא מצליחה, והילד גם לא רגוע כשהוא ער. מתעורר הרבה. הןא לא יונק כי לא מצליח להתחבר. אני שואבת ומאכילה מבקבוק. אמא שלי וסבתא שלי הציעו לי לבוא אליהן לכמה ימים כדי להתאושש ואני מתלבטת אם לעשות את זה בגלל בעלי. הוא העביר את כל החיים שלו אלי, יש לו משפחה קטנה שגרה בקצה השני של המדינה וגם חברים שלו גרים רחוק. חוץ מזה אני לא בקשר הכי טוב בעולם עם אמא שלו וזה מאוד מקשה. אז הוא מרגיש מבודד וזה שאנחנו כל כך קרובים למשפחה שלי רק מדגיש לו את הפער. מעבר לזה הוא רוצה להיות איתי והנוכחות שלי עוזרת לו לעבוד טוב יותר (בעל עסק) וגם כמובן הוא רוצה להיות כמה שיותר קרוב לילד. בעלי הוא הדבר שהכי חשוב לי בעולם והרוגע שלו זה הרוגע שלי. אני לא רוצה עוד יותר לבודד אותו ממה שהוא כבר. מצד שני אני מרגישה ככה 👌🏼 מלהתמוטט. כי רוב היממה אני עם הילד. ועצוב לי בנשמה כל כך האם הייתן שמות את עצמכן קודם או את הבעל?

היי בנות האם למישהי היה מיעוט מי שפיר בתחילת ההריון? האם זה הסתדר בסוף?

בנות עם התקן נחושת מה התופעות לוואי שלכן?

איך אתן מלבישות את הילדים היום? (הבן שלי בן ארבע) מתלבטת אם עדיף לשים לו קצר וגקט בתיק או ארוך דק וגקט בתיק

בבקשה עזרתכן !!!! לבת שלי היה כינים תודה לאל הראש נקי כל יום עושה וכבר לא יוצא שום כינה וגם לא מגרדת !!!!! אבל נשאר כאלה ליכלוכים לבנים אומרים לי שזה ביצים. אבל באינטרנט כתוב שביצת כינה היא בצבע סגלגל ואחרי שהכינה בוקעת נותר הקליפה שלה שזה בעצם הלבן, בבקשה תעזרו לי הלבנים הבודדים שנשארו לא יוצאים !!!!!!!!

עשיתי היום בדיקת העמסת סוכר בכללית ועדיין אין תוצאות, יש עוד סיכוי לקבל היום?