אצלנו ההרדמות היו ככה עד שהחלטתי שלא מכניסה יותר למיטה ב20:00, דחיתי ל21:00 והתקצר משמעותית לרבע שעה הרדמה

הייתי בסרט הזה בדיוק לפני חודש ואין שמחה ממני לספר לך שזה הרבה יותר קל מימה שאנחנו חושבות. ברגע שאני ובעלי קיבלנו החלטה הבנו שאין דרך אחורה. הסברנו לו שזו המיטה שלו וזו המיטה שלנו- היו כמה לילות מאתגרים אבל לא נשברנו. בהתחלה הרדמנו אותו גם אם זה לקח שעה ויותר (במיטה שלו כמובן) ואחרי שהוא התרגל לישון במיטה שלו הורדנו גם את תהליך ההרדמה. היום תודה לאל הוא פשוט עולה למיטה, אומרים לו לילה טוב עם נשיקה ויוצאים. בחיים לא האמנתי שנוכל להגיע למצב הזה אבל אני באמת לא מבינה איך חיינו ככה קודם. כמובן שלאורך כל התהליך היינו שם בשבילו, הרמנו לו, אמרנו לו שהוא ילד גדול, בוגר, עצמאי, נתנו לו להבין שהוא יכול ושאנחנו סומכים עליו. מעבר לשינה של כולנו שהשתפרה- הילד פשוט התבגר בצורה פסיכית. בקיצור ממליצה לך בחום, פשוט לעשות את זה וזהו

וואו לירון נשמע חלום...ֶבן כמה הוא?

ואיך מגיעים למצב שאומרים לו לילה טוב ויוצאים? הוא לא יוצא אחריכם??