בשבוע הראשון כל פעם ששכבתי במיטה הייתי שוכבת כל הגב ולא זזה לצדדים או משהו והייתי צריכה עזרה לקום או לשבת לבד מתנוחה של שכיבה לא רק שהאזור של שהניתוח היה כואב גם כל הגוף שלי היה מאוד חלש ולא הייתי מצליחה להחזיק בחפץ ולהתרומם זה היה נורא קשה כאילו לא הייתי מצלחיה להרים את עצמי לאט לאט משהו כמו שבוע שבועים הצלחתי להתרומם לבד ולהחזיק בצד של המיטה או לשים יד כל השידה ולהתרומם ממצב של שכיבה על הגב למצב ישיבה בגלל שלא הייתי מצליחה לקום לבד וכל פעם הייתי צריכה לקום לילדה אז הייתי פשוט מסדרת לי מלא כריות בגב שכאילו הייתי בשכיבה אבל סוג של ישיבה ואז הייתי מצליחה איכשהו להרים את עצמי ... הכי חשוב זה לנסות לעשות פעולות לבד בלי עזרה , תמיד בעלי היה בא לעזור לי והייתי מנסה לבד קודם כל ואחרי זה אם ממש לא מצלחיה אז קוראת לו זה היה נורא קשה הקטע הזה של החוסר עצמאות , אבל לאט לאט כל יום משהו השתפר

לי הפוך מאמא לנסיכה , לא כאב לי ברמה כזו כמו שכתבה . כן יכולתי לקום לשכב ולזוז רק מה שכן היה נח לי יותר לישון על הכרית הריון בין הרגליים וגם כרית אחת על הבטן... הרבה אופטלגין ותוך שבוע תרגישי טוב יותר השתחררתי מבית חולים אחרי יומיים , באמת הרגשתי מצויין .

אני הייתי ישנה על הצד ואם הייתי צריכה לקום זה היה לי יותר נוח להתרומם