היי אהובות אקמח לשמוע ממכם איך אני מתמודדת עם המצב הזה… אז ככה אני חודשיים אחרי לידה עם תינוק מתוק מן הסתם אני בבית רוב היום כביסות ניקיון ועם התינוקי .. שבוע שעהר חמותי התאשפזה בעקבות פציעה קשה בעבודה ומאז בעלי כל יום אצלה .. כמובן שהוא תמיד שואל אותי אם זה בסדר שהוא ילך לשם כמה שעות וכו ואני הכי בעד ואפילו דחפתי אותו ללכת ולהיות איתה בכל אופן אישה מבוגרת שחייבת שיהו איתה אבל פתאום אני קולטת שאחים שלו בקושי הולכים אליה כמוהו למרות שעשו סוג של תורנות אבל בכלל לא עומדים בזה כמוהו .. ביקשתי ממנו בצורה יפה גם בשבילו שלא יעמיס על עצמו שיבקש מאחים שלו שיבואו יותר גם כי הם גרים קרוב יותר לבית החולים אך זה לא קורה ואני מרגישה עמוסה רגשית ממש כי אני צריכה אותו איתי כי גם ככה קשה אחרי לידה וכו ולמרות שאני מבינה תמצב וגם אפילן מרחמת עליו כי הוא ממש דואג לאמא שלו ולשלומה ובאמת זכיתי אבל אני מרגישה שאני זאת שקורסת לאט לאט ולא רוצה שזה יקרה מה דעתכן איך מתמודדים

‏תינוקת בת חודשיים וחצי לפעמים מחייכת קצת עקום לצד אחד זה טבעי?

איפה קונים כיסויי ראש/מטפחות זולות אבל נעימות? לא בד כזה שאני רואה אצל דתיות מבריק ולא נושם נגיד אלא משהו קליל כזה שלא יהיה כבד על הראש ולא חם

האם זה טבעי יורדות הדמעות בלי סיבה שאת אמורה לקבל מחזור

יש כאן דתיות שהולכות לרופאים גברים? אני רוצה ללכת אבל מפחדת

שבוע 7+2 חולה מתה במיטה הקאתי לא מסוגלת לאכול כלום רק לשתות מים האם מסוכן לעובר ?