פריקת הורמונים של אחרי לידה יום שלישי בבית סהכ אחרי אשפוז מאוד קשה שלא ישנתי בו בכלל (אפס הפרדה+הנקה מלאה) בנוסף לדאגות על התינוק (צהבת שעלתה). מהרגע שהגעתי הביתה אני לא נחה. אני עושה כביסות, תולה, מקפלת, יש לי גם גדול בבית מנסה לתת לו תשומת לב. ישנה פעם-פעמיים ביום פעם אחת במהלך היום פעם אחת בלילה רק כשאני מותשת כי לא נרדמת מהמחשבות. יש לי כאבים וזרמים בכל הגוף, כאבי רגליים נוראיים (כנראה תופעת לוואי של האפידורל), כאבי תפרים, התכווצויות, כל זה ואני באמת מנסה לשמור על חיוך ולא לצייץ! ועכשיו הורדתי כביסה של מגבות ועוד כביסה של הבייבי, את המגבות קיפלתי ישר ואת הכביסה של התינוק השארתי בצד יצאתי החוצה לשתות קפה. בזמן הזה כל פעם שאני נכנסת לשנייה הביתה בעלי מרשה לעצמו לשבת בנוח בספה לצייר ציורים עם הגדול ולהזכיר לי כל רגע שצריך לקפל את הכביסה. ככה כמה פעמים עד שבפעם החמישית כבר נשברתי ו התעצבנתי. והוא בתגובה הכי אדיש בעולם אומר לי ״אבל את יכולה לא להתעצבן?״ כל ההורמונים עלו לי נכנסתי להתקף בכי. ועכשיו אני מרגישה בכיינית וחרא עם עצמי כי מה אני בוכה מזה בכלל כמו ילדה קטנה? בנוסף אני כועסת על בעלי על האפס הבנה שלו, אתמול הערתי אותו משינה באמצע ההנקה שיחליף לילד חיתול קקי שאעשה פיפי כי עוד שנייה השתנתי על עצמי, הילד היה אחרי צד אחד והתכוונתי לחזור מהפיפי ולתת לו עוד צד חזרתי לגלות שהוא בכלל לא החליף לו וסתם החזיק אותו כל הזמן שהייתי בשירותים. והסיבה שהוא עייף והערתי אותו מאמצע שינה והוא לא שם לב, עכשיו לא כעסתי על זה הכי הבנתי אבל באיזה עולם אני מבינה אותו שהוא בכיף ישן 6-7 שעות שינה בלילה רצופות בחדר חשוך עם מזגן בעוד שאני ישנה בסלון בינתיים כי התינוקי ישן באמבטיה מחכים שהעריסה תגיע כאבי גב וגם השינה שלי זה משהו כמו שעה וחצי גג שעתיים בלילה???? מעצבן!!! מקומם!!! למה למה אני לא לסבית!!! זהו פרקתי.