מתוסכלת מהחיים לא מאמינה שזה קורה איתי.. ילדתי לפני כ3 חודשים ומרגישה שיש לי דיכאון... בהתחלה הייתי לבד בכל הסיפור הזה כאובה, עם תפרים.. בשוק.. לידה ראשונה.. הבעל היה בהלם ולא עזר בכלל כמה שבועות היה חוזר הביתה מתקלח, אוכל, הולך לישון בחדר וסוגר את הדלת. בקושי היה מדבר איתי... עד שכבר לא החזקתי מעמד ואמרתי את הכל.. וחשבתי שלזמן מה הדברים התחילו להסתדר.. כן מחסור בשעות שינה, כן זה לא כמו שהיה לפני זה . אבל עדיין... וימים אחרונים הבעל התחיל לריב איתי שוב.. והסיבה זה ההורים שלו.. בכל הזמן הם בקושי מצאו זמן לבקר את הנכדה שלהם, אני יכולה לספור על יד אחת כמות הפעמים שהם הגיעו.. ועליי אני בכלל לא מדברת.. היינו פעם אחת אצל ההורים שלו וכל הזמן הזה שהיינו תינוקת בכתה, במיוחד שלקחו אותה לידיים אנשים שהיא לא הכירה.. הבעל התעצבן אליי שוב ושוב למה אני לא רוצה להשאיר תינוקת אצל ההורים שלו, היא הרי גם ככה לא מבינה מי זה מי.. זה מה שהוא אמר לי... אך אני יכולה להשאיר תינוקת כשאני יודעת שהיא תהיה לא רגוע אם אפילו בגני ילדים עושים הכרות כל פעם שעה שעתיים כדי שהבייבי יתרגללסיסבה חדשה.. היה בינינו פיצוץ ענק לקחתי את הקטנה ועזבתי להורים.. אני כבר יומיים אצלהם ולא מעניין אותו אך אני ואך התינוקת.. הוא הביא אותי לבכי כזה שלא יכולתי לתאר לעצמי שאני יכולה לחוות אותו.. רציתי לצעוק מרוב שהוא הכאיב לי כל כך.. אני בוכה והוא פשוט מצחקק לי בפנים... אני לא יודעת מה לעשות... על אהבה אני בכלל לא מדברת.. בן אדם שאוהב לא מתנהג בצורה אכזרית כלפי הבת זוג

נכנסת לשבוע 36 ילד שני מתלבטת מתי להתחיל לארגן את הבגדים והציוד בחדר המשותף .. מרגישה שהכל בבלאגן כמו המצב 😔