הבייבי שלי בן שבעה חודשים, היחידה שאני סומכת עליה בשמירה עליו זאת רק אמא שלי! אבל אני מרגישה ממנה הרבה כאילו היא ממש עושה טובה ושומרת עליו באילוץ ולא בכיף. כל פעם כזה נראה שאין לה כוח ושהיא סובלת (והוא תינוק מושלם!! לא קשה לגדל אותו בכלל) זה ממש מעציב אותי אני רואה איך כל האמהות עוזרות לבנות שלהן ורק אני צריכה להתחנן ולהרגיש לא נעים בכלל לבקש ממנה

מי ערה?

אני חושבת שהתחילו לי צירים!! הריון ראשון שבוע 40 אתמול בחמש לפנות בוקר התעוררתי מכאבים חזקים בבטן התחתונה והבטן הייתה קשה מאוד! לא עברו לי הכאבים כמה דקות גם כשניסיתי לנוח ואלו היו כאבים ממש ממש חזקים… אחרי חצי שעה - 40 דק נרדמתי למרות שנשארו עדיין כאבים אבל לא חזקים כמו שהיו ועכשיו עוד פעם התעוררתי מכאב חזק בבטן שנשאר כמה דקות ושוב הבטן הייתה קשה… יש לציין שבימים האחרונים הבטן שלי מתקשה מלא יותר מהרגיל…. אני נרגעה את הכאב גם קצת באמצע הבטן (איזור הטבור כזה) זה נשמע כמו צירים? אם לא, מה זה יכול להיות? זה ממש כואב

שבוע 16 למה לא יוצאת לי הבטן ? ( אני רזה)

איך לדעתכן הכי נכון לנתק קשר מ״חברה״ כמה שיותר מהר ומבלי לפגוע וגם בלי להגיד לה בפרצוף שלא מעוניינת כי אין לי כוח לסרטים.. רואה את הקנאה שלה בי ולא מעוניינת את העיינים שלה על הילדים שלי על כל דבר שהם עושים.

שבוע 30 הלידה מתקרבת ופתאום נכנס בי פחד אמרו לי שלפי השקיפות יש סיכוי גבוה לתסמונת דאון לא עשיתי דיקור מי שפיר וניפט הלכתי אחרי התחושה הפנימית שלי שהכל בסדר ופתאום נכנס בי קצת פחד שאלד תינוקת עם תסמונת דאון ואקבל הלם למרות שידעתי שאני לא עושה את הדיקור ומה ההשלכות לא עשיתי כי זה לא ישנה כלום מבחינתי ואני אקבל הכל באהבה מאמינה בבורא עולם שהילדה שלי בסדר אבל עדיין קצת חוששת