היי יקרה, הרגשתי כמוך גם. עם כמה שרציתי את זה, כשהקטנה שלי הגיעה פתאום לא הבנתי למה עשיתי את זה לעצמי ואיפה אמא שלי שתבוא לטפל בה ובי. בכיתי במשך שבועיים כל יום, מספיק שמישהו היה שואל "מה שלומך" ומיד פרצתי בבכי. כל עוד זה לא נמשך מעבר לשבועיים ואין מחשבות קשות אחרות הייתי אומרת שזה לגמרי תקין וחלק מהשינוי המטורף שאת חווה עכשיו. כמובן שאם את מרגישה שזה נמשך מעבר, תפני לבקש עזרה. ❤️

וגם עכשיו, זה בסדר לבקש עזרה, לצאת לנשום קצת, לעשות סיבוב בחוץ ולחזור יותר רגועה. שיהיה בהצלחה והרבה מזל טוב

נורמלי לחלוטין, עבר רק שבוע, תני לעצמך זמן לעכל את כל השינוי המטורף הזה. תעקבי אחרי מה שאת מרגישה ותקלי על עצמך, קלי הכל בפרופורציות, יש המון אתגרים לעבור. לי היה סוג של דיכאון אחרי לידה , לקח לי זמן להבין את זה (כמה חודשים ארוכים) אבל כשהבנתי את זה הלכתי לטפל. זו לא בושה, זה שכיח וגם מומלץ אם את מרגישה שאת צריכה עזרה. לא בטוח שיתפתח לך דיכאון, אבל תהיי במעקב אחרי עצמך

הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות בשביל עצמך זה לבקש עזרה מהבעל , מההורים שלכם גם אם זה לצאת לסיבוב של חצי שעה בחוץ לבד כשאת אחרי לידה ועוד בבית כל הזמן סביב אותה שגרה חדשה שגם ככה קשה להתרגל אליה זה יכול להביא אותנו למקומות לא טובים אז תעזרי לעצמך כבר מעכשיו!