חששות מהלידה מה יהיה ואיך יהיה חששות מההנקה אם זה יזרום או לא הייתה לי מחשבה על זה שזה חשוב לי ופתאום לא באלי את זה בכלל פחד מהכל כאילו מצד אחד אני מתה שהיא תיצא החוצה מהגוף שלי ומהלחץ בצלעות מהתנועות שלה יעבור שמונה תשע חודשים זה יותר מידי יותר מידי ומצד שני אני מחכה להחזיק אותה ולהאכיל אותה ופתאום מוזר לי שאני אצטרך לדאוג לעוד בנאדם

פוסט פריקה. לפני 3 שבועות נפלתי בחנות ושברתי קרסול ועברתי ניתוח ושמו לי מסמרים ופלטינות..החלמה ארוכה 6 שבועות אסור לדרוך על הרגל לפני הפיזוטרפיה.. לפני הנפילה עברתי ivf שבבית חולים יצא חיובי לכן כל הטיפול והניתוח עם מינימום תרופות לשכוך כאבים. אני לוקחת אופטלגין ונורופן באישור המיון.. והשבוע התגלה באילטרסאונד שהעובר לא התפתח ..כל החרא שעברתי שזה יצליח ובסוף זה.. השבוע הייתי במיון שוב בגלל דלקת באחד התפרים.. וכנראה שהתקררתי וגם מכל התסכול חוטםת מלא מיגרנות .. היום התחיל להיות לי חום ברמת הסמטוט רצפה ..לקחתי נורופן אבל כנראה שכבר לא ממש משפיע עליי וכואב לי המוח ומרגיש שהחום לא ממש יורד כי כל השרירים כואבים וגם לא מצליחה לישון. והשבוע עברתי מכסא גלגלים להליכון והשרירים כואבים גם מזה שאני לא רגילה להרים את עצמי.. בנוסף לכל זה בעלי מטפל בי ועוזר לי להתקלח וגם מטפל בקטנה שהיא בת שנה ושמונה . ממש מצב מתסכל בא לי לבכות אבל זה יחמיר את הכאב ראש.

פוקטי לצנזר שבוע 15 ברוך השם הפרשה תקינה??

שבוע טוב בנות, התלבטלתי אם לעלות את הפוסט הזה או לא כי הוא קצת לא צנוע. ומי שלא מתאים לה עדיף שתדלג. אם הפוסט הזה יעזור בשלום בית של אפילו מישהי אחת זה שווה לי לגמרי, אני כבר בסוף התשיעי, ענקית בצורה יוצאת דופן, בעלי לא כל כך יודע איך להכיל את השינויים הגופניים והנפשיים שאני עוברת כבר מספר חודשים, הוא מאד מנסה אבל אני רואה שקשה לו. וכמובן שהדבר הזה השפיע על יחסי האישות שלנו, האינטימיות, הקרבה הרגשית וכן לכל מיני עניינים של עישונים של חומרים מטשטשים כאלה ואחרים( אנחנו שומרי תורה ומצוות וזה פחות הדרך שאני מאמינה שמתאימה לבית)... באמת שהתייאשתי בחודש האחרון לגמרי, השבת, אחרי שבוע מזעזע ביותר, שלא דיברנו, בעלי היה מסטול רוב היום והלחלה ולא היה בנינו שום קשר אחד לשניה, החלטתי שאני רק מפנקת אותו בלי גבול.. במחילה מכבודכן, 'הזרמתי' אותו למיטה, פינקתי אותו בשלל דברים שאני יודעת שמענגים אותו ונהנתי לראות אותו(כל אחת יודעת מה הגבר שלה אוהב), אחרי זה אני חיבקתי אותו עד שנרדמנו ואם זה לא מספיק, כשקמנו עשיתי לו מסאג בכפות הרגליים עם שמן( בזמן הזה דיברתי איתו על דברים שקשה לי איתם והוא היה לגמרי קשוב ומכיל לשמוע ולהבין אותי) פתאום נזכרתי שאם כל הכאב והצער של ההריון ( ולצערי יש לי הרבה) הוא סובל לא פחות ממני. אני רוצה להגיד לכן, זה עשה לנו פלאים, הוא מחייך, הוא מכבד, הוא מבקש מגע,קרבה ואכפתי כלפי וכלפי הצרכים שלי. ממש אפשר להרגיש איך כל התדר שלו התחלף לתדר גברי ומסופק. אני חושבת שמעבר למה שזה הרים אותו, זה הרים אותי בעיניו ועשה ממש שלום בית מחדש. אם יש מישהי שמונחת במצב כפי שתיארתי בתחילת הפוסט- אצלי זה חולל פלאים, ואני מתפללת שגם אצלכן. בשורות טובות לכולן!

כמה בגדים קניתן להתחלה ואיזה מידות?

נוסעים למלון עם בת ה4 חודשים איך מכינים אוכל במלון? איך שוטפים את הבקבוקים)