היי אהובה, קודם כל חיבוק. בהריון יוצאים מאיזון הורמונלי שמאוד משפיע על הפן הרגשי. הכל נעשה דרמתי יותר. ממליצה לך לקחת את הדברים בצורה יותר רגועה בשבילך. הכל יסתדר את תראי. הריון ראשון יש המון חששות ופחדים אבל עם הזמן את תקחי את זה יותר בקלות. ממליצה לך גם לשתף חברות ומשפחה באיך את מרגישה עם ההריון, אני בטוחה שיש לך סביבה מדהימה שמקיפה אותך ותשמח לשמוע מה קורה איתך. לגבי הבעל תעשי איתו שיחה פתוחה ונעימה ותשאלי אותו איך הוא עם ההריון, האם יש לו גם חששות דאגות? לשתף אותו שהיית שמחה שיהיה יותר מעורב וכדומה. חיבוק❤️

וואי גם לי בהריון עם הבן הבכור שלי היו המון חרדות. ביחוד שהוא הגיע אחרי שהריון לפניו הסתיים בצורה טראומטית. הייתי ממש בדיכאון ובעלי רצה לעזור אבל פשוט לא הבין מה עובר עלי. אני זוכרת שבחודש שישי פשוט היה יום אחד שהוא ישב עם החברים שלו לבראנץ והתקשרתי אליו בבכי שיבוא מיד כי אני לא יכולה להיות לבד. הוא הגיע ולא הבין למה אני לא מפסיקה לבכות. אז כמה דברים - זה באמת נכון שזה הורמונים, ומי שלא עובר את זה לא מבין כמה נורא זה מרגיש, גם אפ הוא הכי מפרגן בעולם. זה ממש לא משפיע על האמהות ( או האבהות, בעלי שותף מלא). אם זה ממש הורס לך את החיים - תגידי לאחות ליווי הריון וידאגו לך לעזרה. תוך שבוע וחצי הייתי אצל פסכולגית במרכז בריאות לאישה שהיתה נפגשת איתי פעם בשבוע שבועיים ומאוד מאוד עזרה לי. האופציה הזו קיימת אם את צריכה אותה

מאמוש קודם כל חיבוק חזק 💗 אני מבינה אותך ממש.. אני גם בשבוע מתקדם ומרגישה שאני חושבת רק על זה 24/7 שאני פשוט מותשת מאכילת סרטים ומהמחשבות על הלידה, איך יהיה, מה יהיה, איך אצליח לטפל בתינוק קטן בלי שום ידע, האם אצליח להיות חזקה בשבילו ועוד מליון ואחת מחשבות. וכמה שבעלי מנסה להרגיע אותי ולהיות שותף זה לא באמת במאת האחוזים כי בסוף זאת אני עם כל המחשבות שלי שלא עוזבים. אז קודם כל, כל מה שקורה לך הגיוני. כל החששות שלנו הגיוניות וטבעיות במיוחד להריון ראשון. חוץ מזה אין לי הרבה איך לייעץ חוץ מלנסות לחשוב חיובי, להעסיק את עצמך קצת, להתחיל לקדם עניינים ללידה כדי שתרגישי גם קצת יותר בטוחה, ובגדול להבין שכולן עוברות את זה ואת ממש לא פחות טובה מאף אחת. ההפך, בגלל שזה כל כך חשוב לך, זה מפחיד אותך ככה. אם היית אדישה אז הייתי דואגת. בקיצור יהיה בסדר!!