אנחנו נשואים שנה ולפני כחודש ילדתי ב״ה ומאז המצב ביני לבעלי ככ נפיץ. חמותי אישה רעה והיא מהקנאה שלה שהילד נמצא הרבה אצל אמא שלי. לא מפסיקנ לחמם את בעלי על המשפחה שלי. במוצש האחרון היה פדיון של הבן שלנו אצל ההורים שלי בבית ובגלל שאמא שלי יודעת כל מיני דברים שחמותי אמרה עליה ושהיא מנסה לסכסך בין בעלי לאמא שלי אז היא לא ככ התייחסה למשפחה של בעלי, ובעלי ככ רגיש למשפחה שלו (שזו בעיה בפני עצמה) ואז קרה פיצוץ בין המשפחות עם בלאגן שלם ובעלי שגונן על המשפחה שלו רב כסאח עם אמא שלי ואחיות שלי. ברמה שיום למחרת כבר חשבנו על גירושים. כרגע ב״ה אנחנו בסדר והחלטנו שאהבה בינינו חזקה ולא נשבור את הכלים. אבל האווירה עוד מאותו מוצש מרחפת באוויר אני לא יכולה לשכוח לו שצעק על אמא שלי בטירוף והשפיל אותה וקרא לה שקרנית ואישה רעה ואמא שלי שתקה כדי לא להרוס שלום בית ותוך כדי אמא שלו אומרת לי ולו הגיע זמן שתתגרשו ותעשו משמורת משותפת ובלי מזונות. לא יכולה לשכוח את הפרצוף המסריח של המשפחה שלו שגרמה לכל זה. אבל מצד שני שלום בית חשוב לי. איך משאירים הכל בצד?? אני אוהבת אותו ואנחנו בסדר אבל יש רגעים שהכל עולה לי ואני עם דמעות בגרון ככ כועסת עליו וכואב לי על ההורים שלי. בעלי ביקש התנצלות מאמא שלי אבל הוא התנצל בגלל הנישואים שלנו ולא כי הוא רוצה, אני עדיין רואה איך הוא טעון עליה וזה קשה, איך לא נותנים לזה להרוס לנו ? אנחנו מגיעים כל יום להתפוצצות כי כל אחד טעון על המשפחה של השני.