היי אשמח להתייעצות קצת ארוך אבל מקווה שאכן אקבל סוף סוף תשובה לספקות שלי אז ככה מדובר בפעוט בן שנתים ושלוש חודשים, היה איתי בבית עד גיל שנה ו-4 ולאחר מכן שמתי אותו בגן והוצאתי אותו מסיבות אישיות שלא אפרט כעת, הוא נמצא איתי חצי שנה בבית, כשהיה קטן היה לי קושי מאוד גדול הרגשתי שאני זקוקה לחופש ושאני אמא רעה שאני מצד אחד רוצה לגונן עליו ולא מוכנה לשים בגיל כל כך צעיר ומצד שני הרגשתי שהוא כבר מיצה במרכאות את העניין של אמא לבד, לכן זה היה השיקול לשים בגן שאני אהיה משוחררת והוא יהיה מאושר. כל יום זה היה סבל עבורי כי אני אמא שמאוד מתקשה לשחרר בגלל המון סיבות, מה גם שעברתי איתו המון בלגן רפואי מאז שנולד אז זו אחת הסיבות הרגשתי שמונעים ממני את הרגשות שלי כאמא שאני רוצה לדעת ואם יש לי חוקים מסוימים לגביו אז הרגשתי שביטלו אותי זו המילה פשוט ביטלו אז הוא יצא מהגן, ואני עדין מרגישה לא מספיקה. אני מסתכלת על אמהות שבאמת בחרו בחינוך ביתי ונהנות מזה, ממש מקדישות את היום יום נטו לתינוק/פעוט, ואני לא מצליחה. אני לא מצליחה להקדיש את כולי כי אני עייפה מאוד ואני מתוסכלת מכל המשימות היומימיות אני מנסה לשים הכל בצד ולתת את כל כולי עבורו ואני עדין מרגישה שזה לא מספיק לו, אני משתדלת כל יום להוציא אותו פעם לגימבורי פעם לגן שעשועים פעם לגן עם אמא שרק עכשיו התחלנו את זה, ואני מרגישה שהוא מצפה לעוד, שהשעה שעתים שלוש לא מספיקות לו ושאנחנו חוזרים אני חייבת להתחיל את הנטל של הבית, כמו להכין אוכל לו ולבועלי וכביסות וכלים וכו אחרת אני מגיעה לחורבן גם שאני אומרת לעצמי אני אעשה בערב זה מתנקם בי בסוף. אני כבר אובדת עצות, אני משתדלת שהוא בזמן חופשי יותר לתת לו לצבוע או משחקים מסוימים הוא גם לא יודע לדבר עדין ועוד עם טיטולים ולא בכיוון לגמילה על אף שאומר את הצרכים ניסינו פעם אחת הבנתי שהילד לא שם אני לא לוחצת עליו. השאלה שלי מה לדעתכם כדאי לי לעשות האם לאור מה שפירטתי עדיף לי לשים בגן? ובמידה ותגידו שלא, האם כל יום צריך לצאת? או כל היום צריך לשעשע אותם? מה גם שמאוד מלחיץ אותי אני חוששת שהשהות בבית פגעה בו באופי. גם שכחתי לציין שאין לנו חברים פשוט. אין אני מנסה ללקט מנסה להתחבר לא מצליחה והסביבה שלי כאן נורא ריקה מילדים. הוא היה ילד עם מאוד ביטחון עומד על שלו אסרטיבי, ועכשיו הוא נורא התחיל להיות רגיש מה שלא מתאים לו, הוא בוכה מכל דבר אם לוקחים לו הוא בוכה ופעם היה עומד על שלו אז יש לי טת נחשש הזה. שאולי פגעתי לו באופי וגם שהוא לא מתפתח מבחינת שפה בגללו אני נורא מבולבלת ונורא מאשימה את עצמי אני יודעת מקווה שאכן תעזרו לי להגיע לפתרון הרצוי תודה🥺❤️
הריון ולידההריון ולידה
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 בספטמבר 2023 בשעה 21:07
קודם כל אל תחמירי עם עצמך! תזכרי שאת ממקום אמיתי וטהור עושה כל מה שאת רואה לנכון ב ש ב י ל ו שיהיה לו טוב ומדאגה אליו. גם אם את טועה זה בסדר. כמו שהם חדשים בעולם הזה גם את חדשה בתור אמא ואנחנו לומדים אחד את השני ולומדים ביחד! דבר שני את בנאדם. הגיוני שאת עייפה, חסרת סבלנות,וכן גם רשאית לרצות זמן לעצמך כי את אדם בוגר שיש לי צורך שהוא לא תיק שורת טוטאלית עם פעוט בן שנתיים אז גם אם זה אומר שמשעמם לו לפעמים או שיראה טלוזיה לפעמים זה בסדר ומותר לך
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 בספטמבר 2023 בשעה 21:11
לגבי גן לא אשקר שלפחות בעמדה שלי זה דבר מאוד חשוב זה מקנה להם יכולות חברתיות סדר יום וגם לך שפיות (לא בושה לומר) וחשק להיות עם הילד שהוא חוזר. ה3 שעות בבית אחהצ יכולות להיות הרבה יותר אפקטיביות מיום שלם יחד עם עוד מליון דברים על הדרך. חינוך ביתי זה קשה מאוד ואני מעריצה אמהות שהולכות על זה באמת. למרות ששוב העדפתי תמיד תהיה חברה. מאמינה שזה מעודד הסתגלות חברתית התמודדות עם סיטואציות (גם אם הן לא נעימות) ומפתח בצורה מטורפת. אולי הייתי מתחילה שוב מפעוטון קטן של 3-5-7 ילדים כך או כך אין לי ספק שלא פגעת בו. את אמא שלו ורוצה לטובתו ויודעת יותר טוב מכולם מה הוא צריך ומה טוב לו. תסמכי על עצמך! 🩷
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 בספטמבר 2023 בשעה 21:20
קודם כל, את אמא מהממת שעושה את המיטב שהיא רואה עבור הילד שלה! אני חושבת שהילד מאוד רוצה וצריך חברה, אני רואה את זה על הבת 1.8 שלי שהיא היתה עד עכשיו איתי בבית, כמה היא רוצה חברים, היא ממש צמאה לזה... זה צורך אנושי שיש להם, ולא מספיק לשים להם טלוויזיה, משחקים, בידור.. הם לומדים הכי טוב מלראות ילדים אחרים, אינטרקציה חברתית... אבל זה ממש ממש לא פשוט לבחור מסגרת ואני לגמרי מבינה אותך 💟
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 בספטמבר 2023 בשעה 21:43
תודה שעניתן אתן מקסימות חשוב לי לציין שנכון שעשיתי את הבחירה בחינוך ביתי על אף שידעתי שהגן עשה לו הרבה טוב מבחינת חברים סדר יום פעיולויות ריסן לי אותו כי הוא היה מאוד לא ממושמע הבעיה היא שהגן שהוא היה הוא היחיד שסמכתי עליו מבחינת אלימות שאין שם את זה , הבעיה שהגן לא היה נקי בעליל והילד שלי נגמר לי מול העיינים מילד שמנמן ובריא הוא נהיה לי עלה נידף ברוח עם עיגולים מתחת לעינים היו לפניי שתי אופציות. או ילד מאושר או ילד בריא, וכמה שניסיתי להיאבק בזה ואמרתי אולי יפסיק הקטע של המחלות אולי הגוף למד להתמודד זה הגיע למצב שכבר נפשית לא יכולתי הרגשתי שאני פוגעת בו בריאותית זו הסיבה שהוצאתי, הרבה אמהות אומרות שנה ראשונה זה שנה קשה אבל האמינו לי, אפילו אמהות שהיו בנעלים דומות היו בשוק מהכמויות חולי שלו ואצלו זה הגיע לבתי חולים וכו׳ לכן זה הפחד שלי אני אובדת עצות

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות