ממש ממש קשה לי לחזור לעבודה. אחרי שנה שהייתי עם הבן שלי בבית, שנה מדהימה ברוך ה' היה לנו כיף, הלכנו לגימבורי, ים, גן שעשועים, סבא וסבתא, מפגש עם חברים קטנים... הוא הבן הראשון והיחיד שלי ואני הולכת לעבודה כל הזמןןןןן בחששות ומחשבות עליו, מה הוא עושה בגן, אם הוא בוכה, אם מישהי ניגשת אליו, מתגעגעת לחבק אותו כל היום ומחכה כבר שיעבור היום כדי לאסוף אותו מהגן. לצערי גם עובדת רחוק בעבודה חדשה אז חייבת להוכיח את עצמי בתקופה הראשונה ולא יכולה יותר מידי לצאת מוקדם. אני גם מקליטה בגן ושומעת הרבה פעמים שהוא כן בוכה ואין בדיוק מענה להרבה זמן, מעבר לזה אין אלימות ברוך ה' אחרת מזמן הייתי מוציאה משם. כן יש מילים חמות אבל כשהוא בוכה הרבה זמן זה מתסכל אותי שאני לא שם ולא יכולה גם להתפטר רק בגלל שהוא בוכה. זה אשכרה הרע במיעוטו כי חייבת להביא פרנסה הביתה אבל מצד שני הגעגועים מקשים עליי לעבוד כמו שצריך וגם עצם ההקלטות ששמעתי (הרוב סבבה עם מילים חמות, רק הקלטה אחת כשהיה עם חול הייתה שהוא בכה מלא זמן ללא מענה ) מקשות עליי לעבוד כמו שצריך. איך חוזרים לעבודה כמו שצריך? לא משנה גם אם הגן היה מושלם עם מצלמות אונליין אני זו שמתגעגעת כל היום ורוצה כבר לחבק.