מבינה אותך לחלוטין. אני עם תינוקת בת 4 שבועות עד לפני שבוע הבן שלי היה יומיים בבית יום במעון כזה כי העלה חום כי הרגל כאבה לו לא הזיז ואז העלה חום ונסעתי איתו גם למיון ובלאגן אחד שלם (הוא בן שנה וארבע חודשים שבוע הבא) ואני גם מניקה ויש את הפעמים שאת פשוט צועקת עליו או אומרת לו לא לגעת בה וכו'. אבל חשוב ממש לזכור ואני תמיד מזכירה לעצמי הילד היה אך ורק איתי בבית ופתאום יש לו עוד משהיא שאי ומבבית ואמא מטפלת גם בה ואם הוא בוכה אני לא ישר רצה אליו ואם הוא רוצה חיבוק ואני מניקה אז הוא מקבל חצי חיבוק כזה ושם ראש על הרגליים שלי. ואני מזכירה לעצמי בסוף גם שהוא תופס אותה חזק מידי או מנסה להזיז אותה שאני אהיה איתו שהוא קטן ולא מבין עד הסוף ובמקום לא אני משתדלת להגיד לו לעשות טובה ולתת נשיקה או שהיא אוכל אז בעדינות ובשקט ולהגיד לו מה אפשר לעשות ולא את המילה לא שהיא מאוד קשה לילד קטן... והנקיפות מצפון על כך שאני לא ישר מטפלת בו שהוא צריך משהו הם נמצאות אבל בסוף אני אמא אחת לשתיים וכך אחד מקבל את הזמן שלו זה ממש ממש חשוב נגיד במקלחת וא. ערב אני ממש נמצאת איתו ואם היא בוכה לי אז אני שמה מוצץ וחןזרת ישירות אליו שהוא ידע שזה הזמן שלו עם אמא ואני מעבירה לו הכל בחוויה כפית כזו. במהלך היום עצמו אז משחקת איתו נגיד והיא על הידיים שלי וכו'. וככה גם רגשות המצפון שלי קצת יורדות.