אני והבן זוג שלי גרים אצל אמא שלו יש לנו תינוק בן שנה בבית גרים סבתא שלו אני הוא אמא שלן והתינוק שלנו ואבא שלן נפטר לא מזמן הבן זוג שלי עובד מ6 בערך עד הערב ואני נמצאת עם התינוק בבית מרגישה שאמא וסבתא שלו שונאים אותו לא כיף לי פה ואני סובלת אני כל יום בקניון בשביל לא להיות בבית ואם אני בבית אז תקועה בחדר עם התינוק קשה לי באמת קשה הסברתי לו מה אני מרגישה ושבשביל הילד שלנו עדיף שנעזוב הוא אומר לי לא הם אוהבים אותך את סתם ממציאה שטויות הסברתי לו שוב שהוא לא נמצא איתי פה בשביל להבין מה הולך פה בבית כמה הם מתנהגים אליי לא יפה אמר לי זה בגלל אבא הם ככה אז אמרתי לן אני מבינה שקשה להם אבל אני צריכה לסבול? גם כשהוא היה חי הם התנהגו אליי מזעזע ורק הוא התנהג אליי הכי יפה והוא חסר לי פה אמר לי אני לא אשאיר את אמא לבד אז אמרתי לו לא אמרתי שתשאיר לבד בוא נשכיר דירה אני אהיה בדירה שלנו ואתה תוכל לבוא לבקר אותה כמה שתרצה והיא תוכל לבוא אלינו לפעמים הוא אומר לי לא אני מעדיף שנשאר דייי קשה לי הוא לא מבין שאני סובלת פה הוא לא מתחשב בי בכלל לפני שאבא שלו נפטר אמרתי לו בוא נעבור הוא אמר לי לא עכשיו כשהתינוק נולד הוא הבטיח לי שנעבור ושאנחנו גרים שם רק בשביל עזרה שאגב לא הייתה לי עזרה בכלל עשתה לי טובה שעוזרת ועכשיו הוא בן שנה ואני יודעת מה טוב בשבילו ואני רוצה לעבור לבית משלנו כי אנחנו משפחה והוא לא מבין את זה וקשה לי להמשיך לחיות פה כי גם כשהוא חוזר מהעבודה הוא לא נמצא איתי הוא ישר בורח לחברים אז אני אומרת לן בוא תהיה איתנו בוא ניצא לאנשהו אני כל היום לבד איתם תהיה איתי קצת אומר לי עזבי אותי את כבר לא תינוקת תתמודדי דיי באמת כמה בן אדם יכול לסבול בבית הזה