הלב שלי פשוט נשבר אני ממש בוכה בחדר מאז שהבן שלי תינוק אני מרגישה שאין לו חיבור מטורף אלי אבל לפעמים זה ממש פוגע חוסר התלות שלו בי, חוסר הגעגוע, האדישות שלו אלי. אני כל היום מתגעגעת אליו ומחכה לאסוף אותו מהמסגרת אחרי ששעות לא ראיתי אותו והוא ממש אדיש אלי. היום בעלי אסף אותו וכשהגעתי הביתה הוא לא התייחס אלי. חיבקתי אותו, נישקתי אותו, אמרתי לו שהתגעגעתי והוא פשוט העיף אותי ואמר לי די. בעיקר כשאבא שלו קם לשירותים הוא רץ אחריו אבא אבא. הוא היום בן שנתיים ואני מרגישה שאת כולם מסביב הוא מעדיף על פני. את סבא וסבתא בכלל, אני יכולה להיעלם וזה לא יזיז לו. הפעמים היחידות שהוא רוצה אותי, תלוי בי, זקוק לי, זה רק כשאנחנו בחברת אנשים זרים לגמרי ואני דמות הביטחון היחידה שלו בסביבה. קשה לו להיפרד ממני בבקרים כי הוא עדיין בהסתגלות אבל מלבד זה הוא כמעט לא מביע אהבה. לסבא וסבתא הוא רץ וכשאבא חוזר הביתה הוא מחבק בהתלהבות ואלי הוא מאוד אדיש. אני מעניקה לו אהבה בכמויות ואני כל כך מאוכזבת שאני נותנת את הלב שלי לילד הזה והוא פשוט מעיף אותי ממנו ולא זקוק לקרבתי. אחותי ילדה לא מזמן והבן שלה לקח ממש קשה את הפרידה ממנה ולא הפסיק לבכות אצל אמא שלי מגעגוע אליה וכשחזרה עם התינוק החדש הוא ממש רץ אליה בגעגועים. אני צריכה ללכת עוד מעט ובטוחה שזה לא יזיז לו שאעדר לכמה ימים ובטח יעשה לי קבלת פנים יבשה מאוד.