אשמח לתמיכה- ילדתי לפני 8 ימים, מההתחלה שילבנו הנקה ותמל. באתי ללידה בראש פתוח לגבי עיניין ההנקה, זה לא היה דחוף לי אבל גם לא שללתי, אמרתי ננסה שילוב. הקטן לא הצליח מההתחלה להתחבר ויועצות לא עזרו, הייתה לו לשון קשורה שמיד טיפלנו בזה. גם אחרי זה הוא ממש ממש מתקשה להתחבר אלי ובוכה מתסכול.. והאמת שגם אני כי מרגישה כמו כישלון. אז עברתי לשאוב כדי בכל זאת לתת לו את המעט שאני יכולה מעצמי , את הויטמינים שבאים ממני.. לפחות שיהיה לו קצת מזה ביחד עם הנוטרילון. אבל עיניין השאיבות גדול עלי, ממש קשה לי לראות את עצמי כשאני שואבת, זה מכניס אותי למקום לא טוב.. היום אני מבינה שזה פחות בשבילי בלשון המעטה. משהו בי צועק את כישלון, מגיע לילד שלך חלב אם כי זה הטוב ביותר ואת מוותרת על משהו שטוב לו. מצד שני אני מודעת מאוד ורואה שאני נכנסת למקום חשוך ואני לא רוצה להיות אמא שלא אוהבת את עצמה גם, או עושה רע לנפש של עצמי. ככה או ככה אני במבואי סתום.. כל פעם שמנסה להניק שוב והוא לא מתחבר ומעדיף לקחת מאבא שלו את הבקבוק אני נשברת . ובבקשה אל תציעו לי עוד יועצת הנקה, אני לא רוצה עוד יעוץ ועוד תסכול. וגם במילא אין לי הרבה חלב אז מניחה שהדרך לייבוש לא תיהיה קשה . אמצע הלילה ובמקום לדעת שיש לי את האושר הכי גדול בעולם לידי אני פשוט עצובה..