ואו מזה מבינה אותך אני אפילו לא עם ילדים עדין עוד בסוף ההריון הראשון ואומרת לעצמי איפה כל הכוחות לעבור את זה מחדש כל פעם ?? סליחה על הדיבור אבל אני אכלתי חרא מתחילת ההריון ועד עכשיו ולעבור אתזה שוב עוד עם ילדים נראה בעיני משו לא הגיןני בעליללל ה׳ שיעזור לי למצוא את הכוחות

חחח בדיוק דיברתי על זה עם בעלי הערב. הילדים שיחקו כל כך יפה יחד ושמחתי מאוד שהתעקשתי להביא עוד אחד על כל הקשיים שבדרך ( ההריון השני הגיע בטיפולים) תראי, דבר ראשון ברגע שהם גדלים קצת ונהיים עצמאיים אין קושי פיסי רק נפשי, הגדול שלי בן 5 וכבר עושה הכל לבד. וברגע שהם קצת מתקשרים אחד עם השני אפילו קצת יותר קל כי הם משחקים יחד. עדיין צריך לעבור את כל ההריון והגילאים הצעירים אבל זה לגמרי שווה את זה וזה הרבה יותר קל בילד שני כי את כבר מתורגלת

אני כרגע בסוף הריון עם ילדה שלישית … זה לא קל אבל זה ממש שווה את זה בעיניי. עם זאת זה באמת לא לכל אחד. אחותי הגדולה הביאה ילדה אחת וזהו כי זה מה שהיא יכולה להתמודד איתו וזה גם בסדר. ילדים צריכים לבוא מרצון ומאהבה ולא כרשימת מכולת או חלק מסט בעיניי

תקשיבי, האמת?! אני עכשיו סוף הריון ראשון ואני ממש מקווה שכוחות העל שאני רואה אצל נשים אימהות אחרות זה משהו שנולד ביחד עם האימהות.. כלומר ברגע שאנחנו מתחילות להיות אמא. אחרת באמת שאין לי הסבר לדברים שאני רואה.. בטוחה אבל שאפשר להתרגל להכל וזה עניין של תקופה גם.. כי זה קשה אבל לא תמיד דרגת הקושי היא 10/10.. למדים לאט לאט, מבינים מה ואיך עובד יותר ומה פחות, ואז מביאים עוד ילד וכבר מרגישים שזה לא כזה קשה כמו שחשבנו.. עדיין קשה, לילות וימים ללא שינה וקושי פיזי, שלא לומר כאב.. אבל זה באמת משהו שאני חושבת שמסתגלים אליו עם הזמן. ברור אבל שבלי עזרה בכלל, זה היה כמעט בלתי אפשרי.. תמיד צריך משפחה ומישהו שיעזור.. ותלונות תמיד יהיו. קשיים תמיד יהיו. אין מה לעשות, זה חלק מהחוויה… 🤪🥰❤️