האם בננה עושה עצירות לתינוק??

הריון תאומים שבוע 6 ככל הנראה עפי הגודל .. הייתי במיון אתמול בעקבות דימום קל ואמרה שזה דימום ישן אבל לא ראתה דופק , עובר בשק אחד וראתה בנוסף עוד שק חלמון נוסף אמרה שזה תאומים ולחכות לבדיקה עוד שבועיים אני בלחץ .. מישהי חוות הפרשות והיה לה תקין או שעשו לה תיקון שבוע והורידו לה והתפתח רגיל?

אני מרגישה שמשהו לא בסדר איתי אוף אני ניהייתי בכיינית ברמות מה שלא אופייני לי בדרך כלל כל דבר אני נפגעת ומתחילה לבכות ישר איל אפשר לעצור את זה?

יש לי תלונה על בעלי לא יכולה יותר. מסוג הדברים שלא יכולה לשתף אף אחד!. מנסה כזה להסביר לעצמי שזה ככה ויש זוגות שככה וכל אדם הוא שונה וכל גבר הוא שונה. אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהציפיה שיש לי. בעלי שיחיה יש לו מלא מעלות. אבל קשה לי עם זה שהוא לא מוביל אותנו ואת התקדמות חיינו. ולא מנהיג אותנו ושאין לו את החוש הטבעי לקדם דברים ולהתפתח. לא ארחיב את נסיבות חיינו אבל בוא נאמר שחייב לעשות מעשים כדי לקדם (לקנית בית וכו). ברמה של בירורים, פעולות, מעשים. להזיז הרים. ממש חייב אנחנו במצב שחייב לעשות שינויים בחיים בגלל שינויים כאלה ואחרים. (גרים אצל ההורים שלי ויש עוד הריון בדרך, וילדים) כל התקופה הארוכה שחיים פה, לא שמעתי ממנו מילה על זה שבוער לו לצאת, או הצעה איך להתקדם או מעשה אקטיבי. והוא לא בחור עצלן בכלל מאוד חרוץ מאוד אחראי. אני כל שעה ודקה שלי שעומדים במקום אני סובלת. ותמיד חושבת איך איך ממשיכים הלאה. אבל כאילו הזוי לי שאין לו את הדחף הבוער והחיידק הזה להתקדם לעשות דברים כדי להרוויח איכות חיים. ובעלי שאנן… כאילו אני מרגישה שהוא לא יעשה שום צעד בחייםםםן. אם אני לא אצור קשר עם יועצים צפיננסיים, עם עורכי דין, אם לא אזום לא אעלה את הרעיון הזה והזה. לא אציע אופציות. כלום לא יזוז ואנחנו נישאר באותה משבצת. לא מבינה אותוווווו. לא מבינה. מוצאת את עצמי יוזמת הכל מזיזה הכל בדברים שרחוקים ממני כמו כסף נדלן השקעות ואלוהים יודע מה, דבריח שרחוקים ממני אלף שנות אור, ופתאום קלטתי שכל האחריות של קידום החיים שלנו זה עליי ורק עליי. אין לו יוזמה וקידום בכלום. אין לו רעיונות אין לו מחשבה על הצעד של אחרי. כלום. ואני גם ככה בחורה חרדתית מאוד וכל כך זקוקה לגבר שיעשה את הדברים האלה בשבילי ועבורי ויקח את המושכות ושזה יבוא ממנו ושיעשה את הצעדים הראשונים ואת הניהןל של הכל. ופשוט הפנמתי שזה לא יקרה. באמת באמת זה רגע מאוד קשה להפנים שהכל תלוי בך ונופל עלייך ואם את לא עושה צעד כלום לא יתקדם לעולם ודברים ישארו במקום לנצח. אני באמת שוקלת כיום את המשך החיים שלי לצידו. לא מסוגלת יותר.

ברור לי שכל לידה שונה לגמרי אבל בכללי רוצה לראות לפי החוויה של כל אחת פה בלידה השנייה, כמה זמן לקח בסה״כ מהרגע שקיבלתן צירים/ירידת מים לא משנה מה עד שהתינוק יצא ?

יש נשים שהלידה התחיל לא עם צירים ולא עם ירידת מים? יש עוד אופציות?