עוקבת

ואי אני ממש מתחברת להתחלה שכתבת למרות שעם הזמן הפכתי לקלילה יותר ויצאתי מלא. אני גם עם ילד שנה וארבעה חודשים בבית כיף לי ממש אבל כל הזמן אני לבד ואני מרגישה שאין לי זמן לעצמי ובעלי חוזר מאוחר ואני כל הזמן מרגישה שהזמן נשאב לי ועכשיו הוא נכנס לגן ואני צריכה לחפש עבודה ואני לא יודעת איך משלבים את הכל מה גם שאני מרגישה שאני צריכה לחשוב כבר על הריון שני כי לא בא לי פער גדול מדי ואני באמת באמת מפחדת שלא אתמודד נפשית עם הכל. ומה שהכי מתסכל שמרוב שאני הייתי כל כולי איתו ובאמת שהיה לי כיף אבל לא היו לי רגעים לחשוב ולהרהר כמו כל בן אדם נורמלי ואני פשוט מרגישה שהמוח שלי בבלגן ורק חושבת על מה אני צריכה לעשות מחר וזה מעייף אני גם חושבת שזה הופך לקשה, למרות שאומרים ששניים מעסיקים את עצמם ואחד טת צריכה למצוא לו תעסוקה כל הזמן

אני, אני חושבת שזה גם כי יש לילד תעסוקה עם מי לשחק וגם אני בתור אמא למדתי היכן לשחרר ואיך להתנהל יותר טוב, מאשר שילד הראשון שזה שוק בפני עצמו ואת מפחדת לזוז ממני מילימטר שמע יקרה משהו חלילה

בילד שלישי התחלתי להרגיש את הקושי