פוסט מרמור כל אוגוסט הייתי עם הילדים באהבה, ובכוונה בחרתי עבודה שמאפשרת את זה. חודש 7 עם שני קטנטנים. בעלי היה בעבודה והם כרגע בתקופה לחוצה כרגע. פירגנתי. נתתי לו שקט. הוא היה חולה גם לכמה ימים לפני שבוע. אמרתי לו - תנוח מה שאתה יכול עשיתי מה שאפשר במקומו. הוא הסתכל עלי חצי מת ואמר - לא הייתי שורד הריון אה? את גיבורה. אמרתי לו גדלים לנסיבות. באמת עשיתי הכל באהבה והוא לא הפסיק לפרגן לי. ולאמר איזה אמא נהדרת אני ורואים על הילדים גם כמה זמן איתי עושה להם טוב. אבל, היום אחרי שאירחנו את אח שלו על ילדיו והיה יום אינטנסיבי. אמרתי לו - תקשיב אני מרגישה שאני מפתחת משהו, והגוף מרגיש לי חלש וחולה אני הולכת לנוח קצת. הוא אומר לי ״כואב לי הראש״ אמרתי לו שאולי הוא מיובש ושיקפיד לשתות נוזלים. הוא לא מפסיק להתלונן כל אחר הצהריים, ובערב מודיע ״היום הזה הכי גרוע בעולם ושום דבר לא יהיה טוב״ התעצבנתי ממש. זה אמירה שאני לא מקבלת מהילדים. מה זה הדבר הזה? על כאב ראש? אירחנו את אח שלך על ילדיו שהיה לך כל כך חשוב לפגוש. נהנתם זה מה שיש לך לאמר? מה הילדים לומדים מזה? אז אמרתי לו באנגלית שזה לא ראוי, שאני כרגע מטפלת בשני ילדים ולא יכולה בשלושה. אז הוא אומר לי - אה שכחתי אסור לי להתלונן בבית הזה רק לך. כוסאומו. אני לא התלוננתי כל החודש מותר לי אחר צהריים אחד לא להרגיש לא במיטבי. ומותר לך להיות מבוגר ולהמשיך לתפקד גם אם יש לך כאב כזה או אחר כמו שאני עושה חצי מהזמן. וגם אם אתה רוצה להתלונן יש דרך ראויה.כי הילדים לומדים ממך ואחרי זה צריך להתמודד עם אמירות שלהם כמו ״ זה היום הכי גרוע בעולם״ על כל רגע חולף של מצב רוח רע. דייי תתבגר!