פריקה קלה... הריון ראשון אחרי טיפולים וכו. אתמול סיפרנו למשפחות אבל לחמתי כבר לפני שבועיים בערך. ביקשנו ממנה שלא תספר לאף אחד, כך הבטיחה. משום מה לא הייתי שקטה שזה אכן ישאר רק אצלה.. וכל פעם שהיינו באים לבקר אותם הייתי שואלת אם היא סיפרה למישהו או לבת שלה בפרט, ענתה "מה פתאום מה קרה לך".. תחושה פנימית כזו שסיפרה. גיליתי שהיא סיפרה לה... מצד אחד אני אומרת יאללה מזה משנה כבר.. מצד שני, האחות הזו ובעלי לא מדברים תקופה ארוכה (באופן כללי נוהגת להתייחס אליו בחוסר כבוד וזלזלול , דיבור מאוד לא יפה) ולא חשבתי שמגיע לה לדעת לפני בני המשפחה שלי בטח לאור הסיטואציה בינה לבין בעלי. אבל יותר מהכל מאוכזבת וכועסת על זה שהחמה שיקרה לי בכל פעם ששאלתי ושבקיצור,שמה עליי פס. תגידו שזה שולי ודבילי,שאני צריכה להתרכז במה שחשוב, הכל בהחלט נכון. אבל הלוואי והייתי מצליחה לשחרר ממני את התחושת כעס הזו ...