היי אהובה, דבר ראשון מזל טוב על התינוק החדש. את לא אמא גרועה בכלל, נשמע לי שאת אמא מאוד טובה שמאוד אוהבת את הילד שלה ומתחשבת ברגשות שלו, ועם זאת תשושה ועייפה ואולי מרגישה שאין לך כרגע את הפנאי הנפשי להראות כלפי חוץ את כל האהבה שאת מרגישה בפנים כמו שהיית רוצה. חשוב שתדעי שזה טבעי לחלוטין. גם הקנאה של הבן שלך שאת מתארת היא לגיטימית ומובנת לחלוטין. אולי כדאי לעודד את הגדול קצת זמן משחק עצאמי כדי שלא תגיעי לנקודה של התשה עצמית? אפילו לחלק את זה ללו״ז של זמן משחק עם אמא > זמן משחק לבד > זמן משחק עם אמא וחוזר חלילה. בנוסף, אם יש לך אפשרות להביא עזרה כלשהי לבית… כל דבר, אמא, אבא, חברה, גיסה, מה שלא יהיה… אפילו בייביסיטר ולשלם לה (יכולה להביא מישהי צעירה שלא לוקחת הרבה כסף ופשוט להיות לידה כשהיא מעסיקה את הקטן) יכול להקל משמעותית. במקום לצעוק על הילד (מה שכולנו עושות מדי פעם וזה בסדר, אנחנו לא רובוטיות) תנסי כשאת מרגישה שאת מגיעה לסף עצבים מסוים ללכת הצידה ולהירגע, גם אם זה לכמה שניות, כדי לשקול את המשך ההתנהלות שלך מולו. וגם אם מדי פעם יוצאת צעקה זה בסדר. על כולנו צעקו בשלב מסוים בחיים ויצאנו סבבה. כן כדאי לשים לב מה גורם לטריגר של זה. את בשלב מאוד קשה עם תינוק חדש בבית זה שלב שיעבור, השינה תתאזן והכל יהיה בסדר. זה קטן עליך. ❤️

אני כתבתי את הפוסט הזה??!!!