בעלי היה ככה ממש בהתחלה. הוא בכללי אחד שנורא דואג , הוא כן עשה לה מקלחת ראשונה וכו והוא כן מאוד השתדל אבל הוא ממש ממש פחד עליה. וכל דבר הוא היה נלחץ וכל פצעון הכי קטן הוא היה בודק וחוקר ואולי רופא. לאט לאט בזמן שלו הוא נרגע , תמיד עזר אהל עם הזמן אפילו יותר ויותר ועכשיו הוא מחליף יותר טוב ממני , והוא זה שעושה לה מקלחות , הוא מלביש, מטייל איתה והכל! זה שבהתחלה הוא מפחד זה בסדר גמור מותר לו ...לאט הוא ישחרר ואת תראי שהוא יהיה ממש מעורב. הילדה לא תזכור את הרגעים האלה שהוא פחד ולא היה מעורב כמו שצריך..היא תזכור את השנים שבהם הוא כבר לא פחד והיה שם בשבילה תמיד. הכי חשוב זה לא ללחוץ ולא להתעצבן.צריך סבלנות והבנה. ואולי לשתף גם בלי שהוא יעשה או שיעשה כל פעם עוד קצת יותר.

תזכרי שאין מושלם וב"ה יש לך בעל טוב מאוד ולפחות זה "החיסרון שלו" יש הרבה גברים כאלה וזה חולף !!

היא קטנטנות לוקח להם זמן גם שלי היה ככה אפילו חמישה חודשים עכשיו החברים הכי טובים כל היום הילד רודף אחריו אבא אבא

הןא כניראה באמת ממש חושש אבל אוטוטו היא כבר תתפוס את בראש ממש יציב ולבד וכניראה הוא ישתחרר