כשכל שהזמן של הלידה השלישית מתקרבת אני נחנקת יותר נלחצת יותר מפחדת, נסגרת על עצמי ,ולא מצליחה להירדם ולא להירגע בראש, היום אמצעי מניעה או שעושים בעיות או שבכלל לא מונעים, ועל זה נכנסתי להריון אחרי שהסתפקתי בשני בנים, והוצאתי את עניין (עוד הריון) מהחיים שלי, וזה עוד בן , לא מספיק שחלמתייי על בת לפחות אחת כל חיי הריון אחרי הריון ולא באה הבת , אז הסתפקתי, למה עכשיו? בנים זה קשוח, זה קשה, קשה לגדל קשה לחשוב על העתיד שלהם ,קשה לסדר להם קצת לעתיד , וחוץ מזה מרגישה באמת באמת שכולם השנה בהריון עם בת, כל המסיסב שלי הביאו בנות , בהריון בבת , ישלהם בנות, או שגם וגם אבל ככה רק בנים במשפחה משני הצדדים רק אני וכנפגשים כולם מזה קשהה ליי כולם יודעים שמההריון הראשון רציתי בת ועכשיו עם השלישי מנחמים אותי , אני לא מראה להם אבל באמת קשהה לייי לראות בנות תינקות, ילדות, בכל מקום שאני רואה אמא עם בת אני מסתכלת כאילו הנשמה שלי יואצת אליה, ואז נזכרת שאני בהריון עם בן ולא רק זה בן שלישי אם הייתה לי הזדמנות הלכה , כי עוד הריון לא יהיה לא באלי ללדת לא באלי להגיע לשלב הבא מרגישה רע עם כל המחשבות האלה אבל לא יכולה לשחרר גם כשניסיתי