פוסט פריקה*** קשוח לי ממש אני נהיית עצובה מיום ליום ורגע לרגע בעלי לא מבין אותי יש לו קשר ים המשפחה שלי שמתחיל להציק לי מקנאה ישלי אחים בני 23,20 אחת נשואה ושניהם תמיד צוחקים ונהנים יחד יותר מדיי לפעמים יש נגיעות מצד אחותי וביקשתי ממנה שתפסיק אבל זה קיר ובעלה כנראה לא מפריע לו או שמפחד להגיד לה.. אני מקיאה בקשר שלהם אני מרגישה שנדחקתי לפינה שמעוניינים להיות בחברה שלו יותר מאשר בחברה שלי גם אבא שלי… ויש לנו קבוצה של חברים קרובים מרגישה שאני דועכת ונעלמת הסברתי לו הוא טוען שאני לא זורמת ולא בראש שלהם כי הם ילדים אני בת 24 וקצת בוגרת מהם ולא צוחקת מכל חרא שהם אומרים קיצור הסברתי לו שאתה ליידם אתה נהיה ילד קטן ולא כיפלי להיות איתם כי מרגישה שאני אוויר שם בעלי משתף אותם בדברים שאותי לא וכשאני מדברת הוא ״לא שומע״ מתעלם אני על סף שבירה אין לי כוחות כבר קשה לי בא לי לפרק הכל