רגשית

וזה שהוא לקח לו את המקום

אל תתייחסי לביקורת שלהן. את יודעת מה הסיבות שלך וזה מספיק. את לא צריכה להוכיח כלום לאף אחד. מה שכן אולי יעזור זה דווקא לנסות להאציל סמכויות לגדול, לומר לו שהוא הגדול ואיזה כיף זה ולבקש ממנו שיעזור עם הקטנים- להציע שיביא את המוצץ או החיתול בשביל הקטן, ״איך אתה עוזר לי, וואו , כל הכבוד, איזה כיף , כל הכבוד איך שאתה דואג ל..״ לבקש שינדנד את הקטן קצת או יביא לו צעצוע. אולי כשתתנו לו להרגיש שהוא הגדול יהיה לכם יותר קל לגמול אותו. אבל הוא לא יראה נכונות מעצמו, זה מתחיל מההורים- לקנות סיר לחשוף אותו להציע לו לעשות שם קקי לתת לו ללכת בבית בלי ולהכווין אותו בעצם לשם

קודם כל לאנשים תמיד יהיה מה להגיד.. לא משנה מה... דבר שני, ברגע שאת תהיה מוכנה לזה נפשית שה יהיה הרבה יותר קל, גמילה זה כמובן לא פשוט,אבל ברגע שאת תחליטי שאת מוכנה ומורידה לו בערך שבוע את תראי תוצאות.. הוא תינוק בעצמו ושיש אחים קטנים הם םתאום נראים לנו גדולים,אבל לא,הוא תינוק עוד בעצמו,לכל דבר יש מחיר,אבל בהחלט שהם יגדלו את תהני מכל רגע וגם הם.זאת מתנה אחים צמודים.. להרגיש אמא נוראית בגלל דבר כזה זה ממש מיותר את לא נשמעת כזאת,תקשיבי רק לאנשים שעושים לך טוב ותסנני אנשים שלא.ולהבא לא לשתף כל אחד בחיים שלך. שהיה בהצלחה