סתם משתפת כי בא לי לפרוק. יש לי תסכול מאוד גדול בכל מב שקשור לשינה של התינוק שלי. הוא בן 4 חודשים ובכל פעם שהוא ישן שנ"צ לא בבית נגיד אצל ההורים שלי או אצל המשפחה של בעלי הוא מתעורר מרעשי רקע. מגיל קטן אני מנסה להרגיל אותו לישון ברעש אבל לפעמים זה רעש בכלל לא הגיוני כזה שאפילו אני הייתי מתעוררת אם הייתי במקומו. התוצאה הסופית היא שהוא רדום בעגלה ויש צעקות ורעש של ילדים והוא קופץ, נבהל ובוכה וכמובן מתקשה לחזור לישון. הכי מעצבן זה אמירות שאני מקבלת "הוא צריך להתרגל לישון ברעש", "אין מה לעשות צריך להרגיל אותו", "בסוף הוא יתרגל". אבל אין הוא לא מתרגל! ומי שנדפקים זה אני ובעלי שאנחנו בניסיונות חוזרים להרדים אותו ובכללי מושבתים מהכל כדי להיות איתי ובכלל נותנים לי תחושה של אמא אובססיבית ומוגזמת מידי. עכשיו אני לא ביקשתי מעולם להשתיק את כל הבית, אבל מינימום קצת התחשבות שיש תינוק קטן שרוצה לישון. בכל פעם שאומרים לי את המשפט שהוא צריך להתרגל.. ואי אני חוטפת שיגעון לא נורמלי. כאילו נראה אתכם אחרי זה מתמודדים עם העייפות יתר שיש לו, שגעונות, קריזות ובעיקר צרחות. בכלל אני לא חושבת שקיים בגיל הזה תינוק שהתרגל לישון ברעש, זה פשוט עניין של גיל יותר בוגר שמתרגל לזה. אבל כל אחד נהיה חכם גדול!!! איף פשוט מעצבן.