בנות אני מרגישה צורך לפרוק וירגיע לדעת אם יש עוד שמרגישות כמוני. אני אמא בפעם הראשונה לבייבי בן חודש וחצי, מגיל שבועיים הגזים אצלו זה השגרה בלתי נסבל וכואב לראות אותו סובל ומה לא ניסינו הכל כולל הכלללל אפילו לקחנו לרופא כי חשבנו שאולי פספסנו משהו אבל לא ״זה רק גזים״ ככה כולם אומרים . החלפנו תמל לפני שבוע ועכשיו גם סובל מיציאות קשות פשוט צורח! אני מרגישה שאני ״לא נהנית״ ממנו, הילד רוב היום סובל, רואה אותו מתפתל ונקרע לי הלב, אם יש איזה חיוך קטן של דקה אני נרגעת ואז שוב חוזר הבכי... לטייל איתו או לצאת מהבית לסיבוב זה פרויקט כי ישר יש מחשבה ״אבל הוא יבכה״ ״אבל הוא יצרח״ ״הוא לא יהיה רגוע״ אז מוותרת ונשארת בבית איתו, לא מפסיקה לחבק לנשק לנסות להרגיע.. כולם אומרים לי תצאי מהבית קצת זה יעשה לך טוב אבל אף אחד לא מבין מה אני עוברת ומה הוא עובר ולצאת מהבית איתו זה לא כזה ״כיף״ לפעמים עוברת בי המחשבה ״למה התינוקות של החברות כל כך שקטים רגועים פשוט תענוג ורק שלי ככה סובל בוכה אין רגע של מנוח.. ״ מה זהו ככה זה יהיה? למה אני לא נהנית ממנו.. מרגישה רע עם עצמי שאולי אני לא עושה מספיק או לא מספקת את הצרכים שלו אבל באמת שאני עושה מעל ומעבר לא ישנה בלילות ישנה בימים רק סביבו.. הלוואי שיגיע היום ואתחיל להנות ממנו ולחוות את הדבר הזה שכולם מדברים עליו ה״נחת״ ממנו

משהי יודעעעתתתת איך מגדילים את המסךךךךךך יושבת פה עם 6 ילדים כבר עצבניים רוצים סרט אחד ביום ואני לא מצליחה להגדייייילללל

אם יש לי עוברים מוקפאים בבית חולים מסוים, איך אני מבצעת העברה? זה אפשרי? וזה הגיוני בכלל לעשות? שמעתי דברים לא טובים על בית החולים שביצעתי בו את השאיבה, יש לי שם 5 מוקפאים, האם כדאי לעבור? איך זה מתבצע?