בדיוק כמוך, יושבת ואוכלת את עצמי על זה הגן מלא המלצות ואנשים שאני מכירה הילדים שלהם בגן הזה ובאמת לא שמעתי מילה רעה ורק דברים טובים אבל החששות אימלההה כמה פחדים רצים לי בראש, אני רק חושבת על ה1/9 ואני בוכה, כאילו כל היום חושבת לא רק על הנושא של התעללות בפעוטות, גם על הקטע שאם תבכה ותרצה את אמא? אם יהיה לה קר? אם היא תקבל מכה ואף אחד לא ישים לב? כאילו הפחד שלי שלא תקבל את היחס שמגיע לה כמו שאני נותנת לה, כמובן שאף מטפלת לא תיתן יחס של אמא, אם לא הייתי צריכה לצאת בשביל הנפש שלי הייתי נשארת בבית, המלאך שלי בת שבעה חודשים ואני כבר לא יכולה יותר להיות איתה בבית מרגישה שקשה לי ואני צריכה קצת את החיים בחוץ, אני יודעת שהיא תסתדר ויהיה בסדר היא ילדה חברותית ומהממת, אין אחד שלא רואה אותה ומתמוגג מימנה , כמה שאני מפחדת אני גם יודעת שזה יעשה לה טוב להיות מחוץ לבית עם ילדים בגיל שלה ובסביבה אחרת, אני מנסה לסמוך על האינטואיציות שלי ולדעת שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי שהיא תיהיה במקום הכי טוב שאני יכולה, מנסה לסמוך כמה שאני יכולה לשים לב במליון עיניים כדי להבין שהילדה שלי בסדד, לאט לאט זה ישתחרר לנו ותמיד להיות עם יד על הדופק אצלי בגן יש מצלמות ואתמול היה לנו מפגש הורים והמנהלת של הגן דיברה בהכי פתיחות ואמרה שגם אם יש לנו כהורים את החשש הכי קטן ללכת לבקש לפתוח מצלמה, אמרה שגם בגלל שהיא יודעת שהמצב רגיש בנושא של הגנים תמיד יש אנשי צוות נוספים שנותנים יד כדי שלמטפלת של הקבוצה לא יהיה עומס, יש למטפלות הפסקות אקסטרא כדי לא להכביד , והם עושים הכל כדי לשמור על הגן בצורה הכי טובה ולשמור לנו על הגוזלים... אני מקווה שיהיה בסדר החששות לא יעלמו אף פעם אבל צריך לשחרר גם לטובת הילדה וגם לטובתי.

יש ממה לפחד לצערי