התחרפנתי מהחופש הזה, התחרפנתי, השתגעתי, נגמרתי, נשברתי, התפרקתי, התפחלצתי, כולי בתוך סערה שבוערת עמוק בתוכי, כל היום אני צורחת ממש צורחת על שלושה ילדים, צורחת בלי הפסקה, 4 ילדים שמשעמם להם כל היום, לא מוצאים לעצמם תעסוקה, התעסוקה היחידה שיש להם זה להרוג אותי סופית, לשגע אותי, כל היום אמא פיפי, אמא קקי, אמא ככה, ואמא ככה, ואמא ואמא ואמא ואמא, די! נמאס לי די! כל החיים שלי הקרבתי בשבילם כל החיים! אני אמות לנמנם במקומם! אני יעשה הכל בשבילם! אבל כמה אני עוד יכולה, מצאתי את עצמי הולכת לישון בשעה 4 וחצי, אחרי שסיימתי לאכול, נרדמתי לא הצלחתי לקום מהמיטה בשעה שבע הבן זוג מנסה להעיר אותי כדי ללכת לבית הכנסת, שפים אחת יתפלל בבית! למה להעיר אותי אני גמורה שבורה ועייפה! עכשיו אני בחדר נעלתי את עצמי, לתת לעצמי קצת שקט, ואני עם דמעות פה, ויודעת שמחר אין יום חדש, מחר אותו הסרט בשידור חוזר כמו שבוע הקודם, כמה אני יכולה עוד עד מתי?? בא לי לברוח 4 ילדים קטנים סיוט שלא ברא השטן, להיות איתם לבד, הוא לא באמת מבין את הקושי שבדבר, לא מבין כלום, אין עם מי לדבר ולא משנה כמה ניסיתי להסביר כלום, אולי הוא לא רוצה להבין אני לא יודעת.. אני מעלה את זה ככה בלי פילטרים בלי קשקושים בלי הסתרת האמת, ככה זה אמא שנופלת חזק עמוק באדמה, ולא אכפת לי שיהיו אמאות שיגידו לי דברים על הצרחות שאני צורחת, ויצאנו עלי, קודם תהיו בנעליי ואז תדברו, אין לי 4 ילדים גדולים, 4 ילדים קטנים וצמודים בגילאים, בן שנה וחצי, בן שלוש, בת 5 ובת 6, אני מעלה ככה לא בתור אנונימית, אלה בתור אמא שלא מפחדת כבר מכלום!