שבוע 8 אחרי שבוע וחצי של בחילות שהורגשו יפה מאוד, הן פתאום דעכו ופחות מורגשות במהלך היממה האחרונה... אני תוהה אם יש סיבה להילחץ? מרגישה שהבחילות זה מה שסימן לי שהכל בסדר (שבוע שעבר נצפה דופק)

המלצות למשאבה טובה?

מתי התחלתם גמילה מטיטולים ? אשמח להמלצות שיעבור קליל !

פוסט פריקה – כי כבר לא מצליחה לשמור את זה בפנים בחודשים האחרונים אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד בתוך הזוגיות שלי. זה התחיל מדברים שנראו קטנים – צפיות שלו בסטורי של בחורה מסוימת מהעבודה. בפעם הראשונה ניסיתי להתעלם, להגיד לעצמי שזה לא אישי. אבל זה חזר שוב ושוב. ואז כבר ראיתי גם לייקים, לבבות, וסקרנות מתמשכת כלפיה. הוא בכלל לא עוקב אחריה, זאת אומרת שהוא נכנס במיוחד לבדוק מה היא מעלה. ביקשתי ממנו כמה פעמים להפסיק. דיברתי איתו בצורה הכי רגועה שיכולתי, מתוך כאב אמיתי. במקום להבין אותי, הוא הפך את זה עליי. אתמול הוא שלח לי הודעה שעד עכשיו לא יוצאת לי מהראש: “כל מה שאת מתארת זה לא בגידה, את מפחיד אותך שאני צופה לה בסטורי. ומה עם זה שאנחנו עובדים יחד והיא זאת שיש לך ממנה הרבה דאגה, נמצאת במשרד באופן יום־יומי?” קראתי את זה שוב ושוב, ולא הצלחתי להבין – אם אתה יודע שזה מפריע לי, אם אתה רואה כמה אני פגועה, למה אתה ממשיך? במקום לקחת אחריות, הוא מצדיק את עצמו, כאילו הבעיה היא בי. אנחנו כבר חמש שנים יחד, יש לנו תינוק משותף, והתחלנו מאפס לבנות את המשפחה שלנו. הוא פרק ב’ שלי, ובחרתי בו מכל הלב – מתוך אמונה שנבנה משהו אמיתי ובטוח. תמיד הייתי שם בשבילו, תמכתי, חיזקתי, האמנתי. ועכשיו אני מרגישה שדווקא אחרי כל מה שעברנו, הוא פשוט לא רואה אותי יותר. אני לא יודעת אם זה נקרא בגידה או חוסר כבוד – אבל זה כן שבר את האמון שלי. זה גרם לי להרגיש קטנה, שקופה, לא חשובה. כרגע אני מתרחקת. לא מדברת איתו. מנסה לנשום, להבין מה אני באמת רוצה. אני עייפה מלהילחם לבד על משהו שצריך להיות הדדי – על כבוד, על נאמנות, על שקט בלב. אני כותבת את זה כאן כי אולי מישהי תבין אותי, אולי תראה את עצמה בין השורות. לא מחפשת רחמים – רק פורקת. כי לפעמים לכתוב את הכאב זה הצעד הראשון בדרך לרפא אותו. 💔

סובלת מכאבים בחניכיים לא יכולה להירדם מרגישה שפוגע לי בעצבים מה יכולה לעשות בנתיים ? איזה סיוטטטט בא לי לבכות