הבת שלי נכנסה בגיל שנתיים. הקטן גם יכנס בגיל שנתיים. כשהכנסתי לגן ילדה מדברת בלי חיתול הרגשתי ממש רגועה (מעבר לזה שזה הגן הכי מושלם בעולם והלוואי וכולם היו יכולים להיות בגן כזה)

אני לא הכנסתי את הילדים עד שהבת שלי הייתה בת שנתיים, והבן בן שנה. הם היו איתי בבית, והיה ממש טוב. הם גדלו יפה וכמו שצריך, ואני נהנתי כמעט מכל רגע. אבל אז התחיל הקושי של להיות איתם כל הזמן בבית או בגינה. לא באמת היו לי חוויות. והכנסתי אותם למעון, ויצאתי לעבודה. לא היה משתלם מבחינה כלכלית. אבל זה עשה לי טוב לנפש, צברת חוויות. אני ב"ה נהנת בעבודה, הילדים שלי מאודדד נהנים במעון. אבל אני לא חושבת שבגיל הזה זה עוד חובה. אם יש לך את הכוח, והיכולת לגדל בבית תהני. ואם את אחת שתסבלי מהחוסר מעש, ולהיות כל היום עם תינוק ולא עם אנשים שכיף לך לדבר איתם, ולצבור חוויות שמתאימות לך אז מבחינתי השנים של עד שתכניסי לגן יהיו גהינום בשבילך. ואז לילד זה גם לא טוב