מי ערה

אני הייתי מסבירה לה, כן כן לא לזלזל הם מבינים ובעיקר מרגישים יותר מאיתנו, הייתי אומרת לה שמהיום היא עוברת למיטה שלה, לאמא יש מיטה ולה יש מיטה אחרת, וכל אחד ישן במיטה שלו, זה עלול. להיות כמה ימים קשים יותר וצריך סבלנות וכן את צריכה להחליט שזה סופי כי הם יודעים טוב טוב איפה אפשר לנצל אותנו ואיפה לא, אחרי כמה ימים בעזרת השם היא תתרגל ותבין שככה זה.

מחכה אבל בגיל 8 חודשים ?

קודם כל אין דבר כזה ״גיל חינוך של לתת לה לבכות מיטה שלה עד שתתרגל״. את יכולה לעשות את זה בגיל אפס וגם בגיל שלוש ובשני המקרים מחקרים מראים שזה משאיר צלקות וחרדות אצל הילדים. כשלא נותנים מענה לתינוק הוא יפסיק לבכות ויפסיק לבקש, כי הוא מבין שאף אחד לא תומך בו. אמא שלך צודקת שאת מרגילה אותה לישון איתך, אבל זה לא בהכרח דבר רע. זו בחירה הורית ואם זה מתאים לך כרגע אז אין סיבה שתפסיקי את זה. בהמשך, כשתחליטי שזה לא מתאים לך, תוכלי לעשות שינוי. נתקלתי בהורים שהעבירו למיטה מעל גיל שנה ונתקלתי גם בהורים שהעבירו למיטה, החזירו אליהם ואח״כ רצו להעביר שוב ועשינו תהליך תומך שעזר לילד לעבור בביטחון למיטה שלו. יכול להיות שיהיה לך קשה בהמשך, אבל יכול להיות שזה יהיה לך קשה גם עכשיו. את צריכה לחשוב על הרווח והמחיר ולהחליט בלי רשעי רקע - מה נכון לכם כרגע.