חייבת לפרוק ובבקשה אל תשפטו אותי.. אני בת 23, ברוך השם יש לי ילד בן חודשייים וקצץ, מתוק אמיתי והוא אהבת חיי. אבלללללללל.... אני מרגישה שמשילדתי אותו איבדתי את עצמי, אין לי זמן לבד, לא לשתות קפה ולא לעשות פיפי, 24/7 צמוד אליי תינוק קטן, שבאמת אני מודה לה' והוא אהבת חייייייי אבל אני לפעמים מרגישה בכלא. בנוסף לכל אני סטודנטית, אני צעירה, ואני מרגישה שהחיים שלי נתקעו... נעצרו במקום. ילדתי 6 ימים לפני היומולדת שלי שאפילו אותה לא חגגנו כמו שצריך.... ההרגשה הזאת רעה לי, אני כל יום מודה לה' על המתנה אבל מצד שני לא מבינה למה אני מרגישה ככה...