אהובות אני כותבת את הפוסט הזה וממש קשה לי, אז אני אשמח מאוד לעצות. הבת שלי בת שנה וחודש ואני בהריון נוסף בחודש 5. עד כה היא ישנה איתנו בחדר, במיטת תינוק שצמודה למיטה שלנו, בצד שלי. גם כי החדר קטן וגם כי כך יצא עוד מאחרי העריסה המתחברת. לפני שנכנסתי להריון, בראש מבחינתי לא בער לי בכלל להעביר אותה לחדר משלה, אני נהנית מהקרבה שלה ואני מרגישה ששתינו ישנות נהדר ככה. כמובן שיש לילות קשים יותר וקשים פחות בהתחשב לגורמים אחרים אבל בסך הכללי טוב לנו מאוד ככה. הבעיה התחילה להתעורר כשהבנתי שתכף בעזרת השם יבוא תינוקי קטן שישן איתנו בחדר ועלול להפריע לשנתה החשובה. מה גם שנהיה חייבים שהוא יהיה לידנו במתחברת וסוג של ״לתפוס את מקומה״. לכן עלתה לנו המחשבה להעביר אותה מעכשיו לחדר משלה כדי שתתרגל הרבה לפני שהילד החדש מגיע וכך התהליך יהיה קל יותר לכולנו. עממה, העברנו אותה השבוע לחדר שלה, על פניו כשהיא נרדמת הכל בסדר, והיא ישנה ככה מהרגע שנרדמת עד סביבות 3-4 בבוקר ולאחר מכן מתעוררת ומסרבת לחזור לישון. אני מחזירה אותה למיטה שלה בחדר שלנו והופ היא נרדמת תוך שניה בלי בעיה וברוגע מוחלט (יש לנו 2 מיטות תינוק, אחת בחדר שלה החדש ואחד בחדר שינה שלנו). בקיצור, אני אובדת עצות, אני מבולבלת ולא יןדעת לאיזו גישה אני מתחברת. מצד אחד היא נורא בוגרת ועצמאית ואני כן רואה שמתאים לה חדר משלה, מצד שני היא עדיין שואבת אותנו וצריכה אותנו לידה. מצד שלישי אני בכלל לא נרדמת כשהיא לא לידי וזה הדבר שהכי חסר לי כרגע בעולם. מה לעשות אמהות? חוסר הניסיון מקשה עליי עוד יותר. אני מרגישה אמא נוראית, שאני שמה אותה שם למרות שבפנים אני מרגישה שנכון לה יותר להישאר לידנו. מצד שני אני חושבת על טובתה, ועל העתיד הקרוב שהיא תוכל לישון טוב ללא הפרעות, בכי וצרחות של תינוק באמצע הלילה.. ובלי שתרגיש שדוחקים אותה למקום אחר פתאום כי בא תינוק חדש