אני לא יודעת מה לעשות אני על סף ייאוש ואולי אני בעצם כבר מזמן מיואשת . הבת 3.5 שלי מוציאה אותי מאיזון היא חוצפנית , מרדנית, לא מקשיבה עושה לי את המוות כל דבר הכי קטן מגיע לריב יש לה פתאום התקפי זעם , המצבי רוח שלה משתנים בקצב מ ט ו ר ף יכולה חקום שמחה ופתאום אחרי חצי שעה מתחילה לצרוח לבכות לבקש דברים בעצבים להמרח איפה שהיא לא נמצאת אין לי כוחות , אין לי סבלנות מה עושים? מרגיש לי שהיא צריכה טיפול רגשי

לעתים נדמה לנו שאילו היינו רואים במוחש את ידו הגדולה של הקב"ה היו חיינו קלים יותר. נדמה לנו שאילו הייתה הנהגת הבורא גלויה, היו אמונתנו והשקפותינו בהירות יותר. מטרתנו בעולם היא לבחור בטוב ולברוח מפני הרע. הבחירה היא יסוד חיינו, לשקול בין שתי אפשרויות הניצבות לפנינו ולבחור בטוב - "ובחרת בחיים". לו בורא עולם היה מתגלה אלינו בכל צעד, הייתה נמנעת מאיתנו הבחירה, עבודת הבורא הייתה קלה יותר, אך השכר עליה היה מזערי וללא ערך. מגילת אסתר מלאה הסתר פנים, אך אם אדם קורא בה שלב אחר שלב הוא רואה במוחש איך ידו של הבורא מסובבת את הכל. במילים "מגילת אסתר" חבויות שתי מילים מנוגדות - "מגילה" - מלשון גילוי, "אסתר" - מלשון הסתר. גם בחיינו הכל מוסתר, בורא עולם מסתיר את עצמו, אך הוא קיים בכל פעולה, בכל צעד, משגיח על כל בריה, צומח ודומם. תפקידנו לגלות אותו בכל דבר, להבין שכל הקורה בחיינו מושגח עד לפרט האחרון. עלינו להכניס לראשנו את העובדה שדווקא חוסר הבהירות הוא המקנה לחיינו את מימד הבחירה, והוא המאזן את העבודה הרוחנית שלנו. כשנעשה זאת נוכל לעבור כל מכשול, לשמוח גם כשמעט קשה, לצחוק גם כשעצוב, לברך על הרעה שלא תבוא, כשם שמברכים על הטובה. בורא עולם נמצא איתך גם עכשיו, הוא לא יעזוב אותך לעולם, הוא מנווט את חייך בדרך שהכי טובה לך... ״ביד חזקה ובזרוע נטויה״ הוציאנו ממצרים- מהי מצרים? עבדות (רוחנית, גשמית), כל דבר שגורם לנו סבל. ה' יראה את כוחו הרב גם לבני ישראל וגם לאומות הגויים, כדי להראות להם את מסירותו לעמו. לשם כך, גם הקשה ה' את לב פרעה.

אין דרך יפה לתאר זאת אז אני מראש מתנצלת על הבלגן ועל האורך אבל אני צריכה לספר , אני חייבת ... הייתי בת 6 בפעם הראשונה שנאנסתי על ידי אח של אבא , הוא היה גר דלת לידנו והיה לו מפתח כי הוא אח של אבא וההורים היו בעבודה כשחזרתי מבית הספר והוא היה שם...כמעט כל יום היה עושה בי כרצונו ואף אחד לא שם לב לא האחים שלי לא ההורים שלי אף אחד , הוא היה גרוש , היא ברחה עם הבן שלו והוא עבר סוג של ניכור הורי ובצדק! הוא היה שתיין ,תמיד בריח של ערק וסיגריות היו אפילו כמה פעמיים שעובריי אורח היו מתקשרים אלינו הביתה כי מצאו אותו זרוק שיכור בעיר , במשך ארבע שנים בערך זאת הייתה המציאות שלי ואני פשוט שתקתי והתחלתי לברוח פעם לדודה שגרה במרחק 20 דקות הליכה ופעם לסבא ולפעמיים הייתי פשוט מסתובבת בקניון עד שאמא תחזור וכל פעם הייתי מנזה למצוא מקלט עד שיהיה בטוח ..רוב הפעמים זה לא הצליח כי איכשהוא הוא תמיד היה תופס אותי ..כאילו היה לו ראדר לצעדים שלי ובשלב כלשהו פשוט חיכיתי שיגמר וכיביתי והדחקתי והדחקתי ...בערך באותו הגיל אח של אבא השני היה מגיע לביקור פעם בחודש בערך כי היה לומד בישיבה שיחסית לבית של סבא שלי מצד האבא קרובה אלינו , בהתחלה שמחתי נורא , כי הוא היה כל כך חביב ונחמד , תמיד היה מתעניין בשלום כולנו והוא פשוט היה נעים הליכות כזה..הדוד שהילדים סוגדים לו והמבוגרים מתגאים בו בפעם הראשונה שנשאר לישון אצלנו הוא הציע להקריא חי סיפור לפני השינה ..לאט לאט הוא כיבה את האור , והתקרב למיטה הגניב יד מתחת לשמיכה מתחת לכותנת והתחיל לגעת בי , אני נרתעתי אבל שוב שתקתי לא אמרתי כלום הייתי כל כך בהלם שגם הוא עושה לי את זה שכבר הייתי בטוחה שמשהו בי לא בסדר , ושאני ממש ילדה רעה ושאבא "יהרוג" אותי ושהכל בגללי ,ומצד שני אני גם אמרתי אולי זה משהו שאמור לקרות אבל גם אם כן למה הכל קורה בשקט בשקט? למה הוא לוחש שהוא קורא את הספר? וכל פעם שהיה מגיע אלינו הוא היה פוקד עליי לבחור ספר שהוא יקריא לי ..והכל בחיוך בערמומיות כאילו הוא ידע שאני לא אספר הוא הבין שאני אשתוק רק מהפחד , רק מהצער שיהיה להורים ..רק מהחוסר ידיעה אם יאמיני לי או לא .. וככה זה נמשך ..אני לא יודעת אם הנבלות ידעו אחד על השני אבל הדוד שהיה גר לידנו אחרי ארבע שנים עזב את העיר ועבר לגור רחוק מאיתנו ואני יכלתי סופסוף לנשום לרווחה אבל הדוד הצעיר היה ממשיך להתמיד פעם בחודש לפעמים גם פעמיים וזה נמשך ונמשך ואני כבר עליתי לחטיבה והחזה כבר גדל וזה נמשך בשיטתיות גם אחרי שמצא שידוך ואחרי שהתחתן הייתה עוד פעם אחת שנגע לי בחזה ושיחק לי בפטמות ואני כבר הייתי בת 14 מאוד מפותחת עם חזה גדול וכל כך התביישתי שעשה את זה ולא רציתי שאחים שלי יראו אז אני ביקשתי שיכבו את האור כדי שלא יראו ...אחרי זה הדוד השתיין היה מגיע בהפתעה פעם בכמה חודשיים ואני כבר ידעתי לאן ללכת כבר היו לי את החיים שלי ואת הנקודות הבטוחות שלי והייתי תמיד חיה בפחד שיצוץ בבית אבל תמיד הייתי מוכה עם תיק ודואגת לנעול את החדר שאף אחד לא יכנס ומקלחות לעשות אצל חברה ולא בבית , חייתי ממש במתכונת חירום עד שעזבתי את הבית עם בן זוגי (בעלי בהווה) ונחשו מה ? לחתונה הם הוזמנו ולא התנגדתי כי חשבתי שזהו אני כבר בשלב אחר בחיים והקב"ה יתן להם את העונש שלהם כבר ..וככה עברו השנים .. אני כבר בת 34 יש לי ילדים ומתוכם ילדה אחת קטנה "חדשה" שכל ההריון שלה הייתי אכולת חרדות קשות וחלומות ופחדים וכל זה כי היא בת ..ובנות קל לפספס ..ואני לא רוצה לפספס ולא רוצה שיגעו ולא רוצה שיראו אותי מחליפה לה טיטןל אפילו ולא רוצה שתתקרב לצד של המשפחה שלי כי אם הם יהיו שם פתאום ויראו אותה ? העיניים המלוכלכות שלהם יטמאו את האוצר שלי היפה ההנסיכה המיוחדת שלי ?°!! אין סיכוי!!!! בשלב כלשהו של ההריון האחרון עם הקטנה שלי שיתפתי חלק מאחיי (אני בת 1 ו9 בנים ) וחברה טובה ופשוט סיפרתי על מה שעברתי ושחררתי קצת וקיבלתי מהם תגובות מדהימות והם חיבקו ועטפו ורצו לעשות יותר מזה להתקשר לפרסם להתלונן לספר להורים ואני מנעתי מהם .. כי ההורים כבר מבוגרים וחולים ויש להם כל כך הרבה על הראש ואני , אני"חזקה" הצלחתי לשמור עד עכשיו אז אצליח לקחת את זה איתי לקבר ... הקב"ה שמע את תפילותי ולקח את הסיוט הגדול שלי הדוד שאנס אותי קרוב לארבע שנים לקבר ארוסתו של אחי הודיעה לי שהוא נפטר מזל שזה היה טלפונית כי אני פשוט התמוגגתי מאושר ! הרגשתי על גג העולם!שסופסוף הצדק מתחיל להעשות ..הלכתי באותו היום לנחם את ההורים שלי והם היו פשוט שבורים ..היה לי עצוב עליהם הזלתי דמעה כשראיתי אותם מקוננים ובוכים , הדוד הזה מת לבד ערירי ובודד , הבן שלו וגרושתו לא לקחו חלק באבל והכל נפל על ההורים שלי כי לאבא שלי יש חרא של משפחה ופה זה כבר התחיל להשפיע עליי , ההורים שלי רצו לעשות לו קבורה אצלנו בעיר ולשלם סכום של למעלה מ25,000 כדי שיקבר קרוב אלינו ואני התנגדתי בתוקף כי ההורים שלי הם מעוטי יכולת! ואין סיכוי שיצליחו לגייס את הסכות הזה ומבלי לחסוך מעצמם פת לחם!! ונלחמתי וצעקתי ואיימתי ובסוף לקחתי את אמא שלי לשיחה וסיפרתי לה מה שעברתי ומה שעוללו לי .. היא הייתה בשוק לא חיבקה ולא ליטפה ולא בכתה פשוט הייתה בהלם וביטלה את הקבורה והשבעה התקיימה אצלנו כי לא היה מי שיעשה ואת אבא החלטנו לא לשתף כי לא ידענו איך יקבל את הבשורה אבל לי זהה הספיק העיקר שלא ישלמו על קבורה של המפלצת שלקחה לי את התמימות ורצחה לי את הנפש! וככה עברנו את השבעה ואבא האשים את אמא שהיא אישה רעה שחושבת רק על כסף ולא על המצווה של הקבורה ואני לא יכלתי לשבת מנגד אז החלטתי לספר לאמא גם על הדוד השני שעדיין חי לו ומוגדר כאיש צדיק וטהור שעושה רק טוב לעולם ..צרם לי שהיא משבחת אותו ופשוט שיחררתי סיפרתי להם הכל אבא לא הבין בהתחלה על מה אני מדברת ופשוט שתק כמה ימים חוץ מכן ולא הוא לא אמר יותר מידי אמא שלי זרקה כמה מילים וניכר היה שהיא ממש כואבת ושנשבר לה הלב אבל שהתקרבנו למועד ה30 יום היא שלחה לי

דחוףף שבוע 39 הריון ראשון יש דבר כזה צירים סדירים שלא כואבים ? או לא כואבים בגב? ואיפה הכאב אמור להיות? למעלה למטה? מרגישה התקשויות בבטן אבל לא מרגישה התקשויות שכואב לי בגב גם או שלא כואב ברמות כמו שמתארים מפחדת לפספס משהו

סקר ביוכימי מותר לעשות את הבדיקת דם של הסקר הביוכימי באותו בוקר של השקיפות עורפית או שזה צריך להיות אחרי?

אתם אוכלות סושי של פס הריון?