.

אני בעיקר שנא עצמית בגלל ההריון חוסר רצון יציאה מהבית ובילוי עם אנשים בכי דייחנות מלעשות דברים של הריון

אני מוכנה להגיד שאני אובחנתי בדיוק בכניסה להריון וקיבלתי מרשם לכדור שמאושר בהריון ובגלל תופעות לוואי הפסקתי ובעלי ואני החלטנו לחכות לסוף ההריון כדי לחזור לטיפול תרופתי, בגדול לקח לי זמן להתרגש מההריון הזה (ועשיתי הכל כדי להכנס כולל רופא פוריות) מה שיש אומרים הורמונים אני ידעתי שזה מעבר לזה ופשוט בעלי שם לב לדברים וידע להרחיק אותי או את הילדים ממני כדי שאני אוכל להרגע, יש מצבים שיש התמוטטות עם הילדים או תוך כדי דברים מסויימים אז אני יודעת לעצור ופשוט להוריד ולוותר על דברים. וכן אם הייתי שומרת על משקל אז אני עושה מה שאני יכולה ואם להרגע עכשיו אני צריכה שוקולד וקולה לשם הדוגמא אני קונה. מנסה למצוא את הדברים שעוזרים לי להרגע וחושבת על הקטנה בבטן שלא תקבל חוויה כזאת שלי

זה מאוד קשה ויש לפעמים נפילות לא הכל מושלם, יש ימים של בכי בצורה חסרת פרופרוציה והבית נראה כמו %₪#^ ואז יום למחרת כשאני יוצאת מזה אז הבית מצוחצח ברמת פסח. והכי חשוב זה לשתף לשתף לשתף, אני אומרת לבעלי גם כשהוא לא מבין אז ישר במילים הכי פשוטות בלי הרבה בלאגן "אני ברגע של דיכאון תהיה איתי" וגם את אחיות שלי חברה שלי טובה ברמת דיבור יום יומי, עצם זה שאת מוציאה החוצה ולא שומרת אצלך בלב ובמחשבות שלך לבד זה כבר נותן המון עזרה לצאת ולעבור את זה